ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

להוציא אבנים מכיס המרה בלי ניתוח

אצל כעשרה אחוז מהגברים וכעשרים אחוז מהנשים שעברו את גיל ארבעים בארצות המערב, ניתן למצוא אבני מרה בגדלים שונים. הן עשויות להימצא בכיס המרה במצב מחלה הנקרא כולליתיאזיס (cholelithiasis) או להימצא בצינוריות המרה במצב הנקרא כולדוקוליתיאזיס (choledocholithiasis). לגודל האבנים אין בדרך כלל קשר לחומרת הבעיה מפני שאבנים קטנות עלולות לסתום את צינורות המרה, ולגרום כאבים ודלקות בדיוק כמו אבנים גדולות ולמעשה, אבן גדולה שאיננה יכולה לצאת ונשארת עקב גודלה בתוך כיס המרה בלי שתפריע בצינורות המרה עשויה אף לגרום לפחות נזק מהאבנים הקטנות.

 הרכיב העיקרי של אבנים בכיס המרה אצל מרבית החולים הוא כולסטרול ולמעשה אצל שמונים אחוזים מהחולים מופיעות אבנים המורכבות בין היתר מכולסטרול ברמות ריכוז שונות. אבני כולסטרול טהור, נדירות למדי. בדרך כלל, מלבד כולסטרול, מצויים באבנים גם  כמויות קטנות של מלחי מרה ולציטין. אבני המרה הללו נוצרות כאשר ישנה עליה רבה בחלק היחסי של הכולסטרול במיצי המרה, והתמיסה הופכת רוויה בכולסטרול ומרוכזת מעבר לרצוי, עד שנוצרים גבישים שמתגבשים יחדיו והופכים לאבנים.

 מספר גורמים נחשבים כמעלים את הסיכון להיווצרות אבני מרה המבוססות על כולסטרול: דלקת כתוצאה מפגיעה בכבד, מחלות כרוניות של כיס מרה, עודף משקל, הריון, סוכרת, סרטן ומי שסובל שנים רבות ממחלות מעיים דלקתיות קרוהן וקוליטיס. אולם בדרך כלל נהוג לחשוב שקבוצת הסיכון של הסובלים מאבנים בכיס המרה מורכבת בעיקר מנשים, פי שניים בערך יותר מגברים ובעיקר נשים הנוטלות תקופות ארוכות הורמונים מסיבות שונות.

אפשר גם לקבוע שתזונה מערבית מעלה את שכיחות התופעה. החולים יהיו בדרך כלל לפחות בשנות הארבעים לחייהם ואילך, בעלי עודף משקל ושאינם עושים פעילות גופנית. לקבוצה זו ניתן לצרף גם את מי שאוכל הרבה מזון מטוגן, את אלה הניזונים ממזון מעובד ומשומר וגם את אלה הניזונים מתזונה דלת שומן. אלה האחרונים עלולים לסבול מהתופעה, עקב הייעוד שיש למיץ המרה בפירוק מבנים גדולים של שומן, מבנים שאינם קיימים בתזונה דלת שומן, מה שיגרום בהכרח להמשך השהיה של מיצי המרה בכיס המרה, ריכוז יתר של מיץ מרה והיווצרות אבנים.

 כמו כן מעניין לציין שגם אצל בני אדם הסובלים מתת משקל, או אצל אלה שהפחיתו משקלם באופן דרסטי, קיימת אפשרות גבוהה מהרגיל להיווצרות אבנים. ככל הנראה בגלל הפחתה דרסטית בצריכת שומנים מהמזון. בנוסף מסתבר שיש גם קבוצות אוכלוסיה שלמות כגון אינדיאנים משבט מסוים בארה”ב הסובלים מאבני מרה יותר מאחרים, בגלל הרכב המזון שלהם.

 באבנים אחרות, מסוג נדיר יותר, אבני סידן בילירובינאט, אפשר למצוא מלחים של סידן ובעיקר את הפיגמנט בילירובין (bilirubin), ובתוכם מעט חומר חלבוני הנוצר בכיס המרה. אבנים אלו נעדרות כולסטרול כמעט לחלוטין. אבני פיגמנט אלה מופיעות בעיקר אצל אנשים הסובלים מאנמיה המוליטית (תמס דם - (hemolysis  אשר באה לידי ביטוי בהרס מהיר מהרגיל של תאי דם אדומים.

אנמיה מסוג זה עשויה להיות נרכשת עקב היווצרות פגם בתאי הדם האדומים ובעיקר בגלל זיהום, הרעלה או פעילות של נוגדנים, ועשויה להיות תורשתית כשהיא מופיעה בעיקר במחלות דם גנטיות כמו אנמיה חרמשית (sickle cell anemia) או טלסמיה (thalassemia) שמאופיינות בפגם בייצור של ההמוגלובין שבתאי דם אדומים.

אנמיה כזו גורמת לעליה גבוהה ברמת הפיגמנט הצהוב\כתום בנוזלי המרה, פיגמנט שמקורו בתאי הדם ההרוסים, אשר עלול בנסיבות מסוימות וביניהן סיבות תזונתיות, להפוך ע”י אנזימים לצורה שאיננה מסיסה במים, לשקוע, להתרכז ולהפוך לאבנים מוצקות בצבע שחור בכיס המרה או להפוך לאבנים בדרכי המרה בצבע חום, צבע שנובע מדלקת כרונית. מסיבה כלשהי שאיננה ברורה דיה, ישנה עליה בשכיחות אבנים מסוג זה, באזורים מסוימים באסיה וכן אצל קשישים ואצל חולי שחמת כבד.

אבני מרה עלולים לגרום גם לחסימה של זרימת המרה כבר בתוך הכבד, ולהביא לבעיה הנקראת כולסטזיס (cholestasis - עצירת זרימת מרה). אבנים אלה עלולים לגרום צהבת ואף לנזק גדול יותר לכבד, נזק שנגרם עקב ספיגה חוזרת של מיצי מרה לתוך תאי הכבד. הסיבה לכולסטזיס יכולה להיות אבן מרה חוסמת, אולם גם גידול או מחלת כבד עלולים להוות גורמי סיכון. צואה בהירה יחסית, עקב המחסור בבילירובין שהוא הפיגמנט שמקנה לה את הצבע, צהבת ושתן בצבע כהה, כמו גם גרד לעתים, יהיו מבין הסימפטומים שעשויים להעיד על הבעיה.

 שינוי תזונה ואורח חיים ימנע את היווצרות הרוב המוחלט של אבני המרה מכל הסוגים. אולם גם לאחר שנוצרו האבנים, ניתן להוציאן מכיס המרה ללא ניתוח ובדרך שלא תיגרע איברים מגופו של אדם.

 את הטיפול הבא מומלץ לעשות בפיקוח מומחה.

יש לגרום להגדלת והרחבת כיס המרה, על ידי מילויו במיץ מרה. ורק אז, כשהוא מלא וגדוש בנוזל המרה, יש לגרום לו להיסחט ולהתרוקן בבת אחת, כך שהאבנים יוצאות בלי שהאדם יחוש כל כאב, דרך דרכי המרה שהתרחבו. הדרך לעשות זאת נמשכת ארבעה ימים ומתחלקת לשני חלקים. בחלקו הראשון של הטיפול, במשך שלושה ימים יש לאכול מזון ללא כל שמן או שומן.

המזון יכיל ירקות (עם הרבה גזר), פירות, דגים (לא מטוגנים) וקטניות בלבד, בתוספת הרבה פטרוזיליה. יש לשתות מים מינרלים בלבד בנוסף לחצי ליטר של מיץ תפוזים טרי, וחצי ליטר של מיץ תפוחים טרי שאותם סוחטים בבית בכל יום. (יש חשיבות רבה למיץ הסחוט בבית ולא לזה הנקנה מוכן). בשלושת הימים הללו יש להימנע לחלוטין מכל מזון המכיל שומן. יש להימנע מאבוקדו, אגוזים, גרעינים, מוצרי חלב, בשר בקר, בשר עוף, הודו וכל מוצרי הבשר והנקניק.

 ביום הרביעי יש לצום מכל מזון שהוא ולשתות אך ורק מים מינרלים. בארבעת הימים האלה יתמלא כיס המרה בנוזל המרה בכמות רבה ביותר.

 בערבו של היום הרביעי יש לשתות קוקטייל של שלושת רבעי כוס שמן זית מכבישה קרה מעורב עם כמה כפיות מיץ לימון ומיד לאחר מכן, כוס מיץ אשכוליות סחוט טרי. נוזלים אלה יגרמו לסוגר אודי (סוגר צינור מרה המוביל לתריסריון) להיפתח במידה רבה ולכיס המרה המלא להתכווץ בבת אחת ולשחרר את כל תוכנו, כולל האבנים, אל התריסריון, בלא שום תחושת כאב בדרך כלל.

עם זאת, אבן גדולה במיוחד עלולה לסתום את הפתח המורחב שמוביל לתריסריון ולכן מוטב תמיד לעבור את הטיפול תחת השגחת מומחה ובעיקר מי שמומחה בשיטה זו. לאחר סיום הטיפול ניתן להבחין באבנים שנפלטו עם הצואה ואז יש לחזור בהדרגה למזון רגיל כשבהתחלה מוטב לאכול מרק עוף (ללא אבקת מרק) מחית תפוחי אדמה, סלט ירקות ולאחר מכן לעבור למזון מלא ובריא כדרך חיים. שינוי מלא ומוחלט של התזונה בהנחיית מומחה, מונע היווצרות נוספת של אבנים ומונע ניתוח. לעיתים נדירות יש לחזור על הטיפול פעם נוספת, כדי להשלים את הוצאת כל האבנים מכיס המרה.

מתוך הבנת מנגנון הפעולה של מיצי המרה והאיברים הקשורים, והבנת גורמי הסיכון להיווצרות האבנים, ניתן להימנע מהבעיה או לטפל בה בדרך נכונה ובכך להימנע מהתפתחות נוספת של אבנים במרה. שהרי גם מחלה זו, כמו רוב מוחלט של המחלות האחרות, איננה מחויבת המציאות. אין זו מכת גורל ואין לה כל קשר למזל רע. כמו כל מחלה, למעט מחלה גנטית, גם בעיה בריאותית זו נובעת מהרגלי חיים ותזונה שאינם נכונים. זוהי מחלה אחת מיני רבות הקשורות לתזונה ובמיוחד זו שנהוגה בעולם המערבי. וכך ניתן ע”י שינויים בתזונה ואורח חיים להימנע מהיווצרות האבנים.

 מתוצאות מחקרים שונים עולה ההנחה שלויטמינים A, C, E, ויטמין כולין ואינוזיטול וכן תזונה עתירת סיבים תזונתיים ואכילת פטרוזיליה במיוחד, יש השפעה מונעת על היווצרות אבנים במרה. גם פעילות גופנית מסתבר, מסייעת למניעת אבנים בכיס המרה, שהנה ממחקרים שפעילות גופנית במשך למעלה משלוש שעות בשבוע, מפחיתה את הסיכוי לאבנים במרה בלמעלה משלושים אחוז ואילו פעילות של שעתיים עד שלוש שעות בשבוע מפחיתה את הסיכויים לאבנים במרה בעשרים אחוזים לערך.

בנוסף, ישנה חשיבות עליונה לאכילת חמישים גרם שומנים ובעיקר שומנים צמחיים או שמן דגי ים ממים עמוקים, כדי ליצור הקזה יומיומית של מיץ מרה מכיס המרה אל התריסריון ולמנוע התגבשות האבנים עקב עצירת הזרימה וספיגת המים. לפיכך, יש על החולה להחליט על שינוי משמעותי באורחות חייו, כדי למנוע חזרת התופעה.

אלמלא כן יש לטפל בעזרת צמחי מרפא ותוספי מזון כדלהלן:

 קומפלקס צמחים diaidHerbal Detox Complex אשר מכיל גדילן מצוי, שן הארי, כורכום, וצמחים נוספים אשר מעודדים את הפרשת המרה מהכבד ומעלים את מסיסותה. יש לקחת 2-3 כמוסות ביום אחרי ארוחות.

• ליפוטרופיק (ליטרופ) כמוסה אחת ביום
• לציטין פעמיים ביום
• ויטמין C 500 פעמיים ביום
• ויטמין E 400 פעם אחת ביום
• ויטמין A 10,000 פעם אחת ביום
• בכל יום 50 גרם שומנים המצויים בשמן זית, ו\או שמן פשתן, ו\או שמן קנולה לא מזוכך, ו\או אגוזים שונים, ו\או אבוקדו וכו’.

 תהליך כריתת כיס המרה כדי לסלק כמה אבנים שנוצרו בתוכה, כפי שנהוג לבצע באופן תדיר, משול לכריתתה של יד בגלל פצע על האצבע. אולי אפילו עוד יותר גרוע. הדרך הטובה ביותר היא לסלק את האבנים, אבל יחד ועם זאת, מסיבות שונות ובעיקר עקב האפשרות לחסימת צינור המרה על ידי אבן גדולה, כזו שמלכתחילה איננה גורמת להפרעה כלשהי, מוטב לערוך את הטיפול הזה תחת פיקוחו של מומחה בקיא ובעל ניסיון בשיטה זו.