ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

אבנים בכיס המרה? אפשר להוציא אבנים מכיס המרה בלי ניתוח

אבנים בכיס המרה? אפשר להוציא אבנים מכיס המרה ללא ניתוח!

בכל עת שאדם סובל מהיווצרות אבנים בכיס המרה, הוא מופנה לקבל את הטיפול המקובל ברפואה, דהיינו תהליך של כריתת כיס המרה. אלא שניתוח לכריתת כיס מרה כדי לסלק כמה אבנים שנוצרו בתוכה, כפי שנהוג לבצע באופן תדיר, משול לכריתתה של יד בגלל פצע על האצבע. ולמעשה אפילו עוד יותר גרוע. שהרי הדרך הטובה ביותר היא לסלק ולהוציא את האבנים מכיס המרה ולהותיר את כיס המרה בשלמותו בגופו של החולה, כדי שימשיך לתפקד כהלכה עד 120.

אצל כעשרה אחוז מהגברים וכעשרים אחוז מהנשים שעברו את גיל ארבעים בארצות המערב, ניתן למצוא אבני מרה בגדלים שונים. הן עשויות להימצא בכיס המרה במצב מחלה הנקרא כולליתיאזיס (cholelithiasis) או להימצא בצינוריות המרה במצב הנקרא כולדוקוליתיאזיס (choledocholithiasis). לגודל האבנים אין בדרך כלל קשר לחומרת הבעיה מפני שאבנים קטנות עלולות לסתום את צינורות המרה, ולגרום כאבים ודלקות בדיוק כמו אבנים גדולות ולמעשה, אבן גדולה שאיננה יכולה לצאת ונשארת עקב גודלה בתוך כיס המרה בלי שתפריע בצינורות המרה עשויה אף לגרום לפחות נזק מהאבנים הקטנות בכיס המרה או בדרכי המרה.

הרכיב העיקרי של אבנים בכיס המרה אצל מרבית החולים, הוא כולסטרול. למעשה, אצל שמונים אחוזים מהחולים מופיעות אבנים המורכבות בין היתר מכולסטרול ברמות ריכוז שונות. אבני כולסטרול טהור, נדירות למדי. בדרך כלל, מלבד כולסטרול, מצויים באבנים גם כמויות קטנות של מלחי מרה ולציטין. אבני מרה אלה נוצרות כאשר ישנה עליה רבה בחלק היחסי של הכולסטרול במיצי המרה, והתמיסה הופכת רוויה בכולסטרול ומרוכזת מעבר לרצוי, עד שנוצרים גבישים שמתגבשים יחדיו והופכים לאבנים.

מספר גורמים נחשבים כמעלים את הסיכון להיווצרות אבני מרה המבוססות על כולסטרול: דלקת כתוצאה מפגיעה בכבד, מחלות כרוניות של כיס מרה, עודף משקל, הריון, סוכרת, סרטן ומי שסובל שנים רבות ממחלות מעיים דלקתיות קרוהן וקוליטיס.

בדרך כלל נהוג לחשוב שקבוצת הסיכון של הסובלים מבעיית אבנים בכיס המרה, מורכבת בעיקר מנשים, פי שניים בערך יותר מגברים ובעיקר נשים הנוטלות תקופות ארוכות הורמונים מסיבות שונות. אפשר גם לקבוע שתזונה מערבית מעלה את שכיחות התופעה. החולים יהיו בדרך כלל בשנות הארבעים לחייהם ואילך, עם כי יש הרבה יוצאים מהכלל צעירים יותר, בעלי עודף משקל ושאינם עושים פעילות גופנית. לקבוצה זו ניתן לצרף גם את מי שאוכל הרבה מזון מטוגן, את אלה הניזונים ממזון מעובד ומשומר וגם את אלה הניזונים מתזונה דלת שומן. אלה האחרונים עלולים לסבול מהתופעה, עקב הייעוד שיש למיץ המרה בפירוק מבנים גדולים של שומן, מבנים שאינם קיימים בתזונה דלת שומן, מה שיגרום בהכרח להמשך השהיה של מיצי המרה בכיס המרה, ריכוז יתר של מיץ מרה והיווצרות אבנים.

כמו כן מעניין לציין שגם אצל בני אדם הסובלים מתת משקל, או אצל אלה שהפחיתו משקלם באופן דרסטי, קיימת אפשרות גבוהה מהרגיל להיווצרות אבנים. ככל הנראה בגלל הפחתה דרסטית בצריכת שומנים מהמזון. בנוסף מסתבר שיש גם קבוצות אוכלוסיה שלמות כגון אינדיאנים משבט מסוים בארה”ב הסובלים מאבנים בכיס המרה, הרבה יותר מאחרים, וזאת בגלל הרכב המזון שלהם.

באבנים אחרות, מסוג נדיר יותר, אבני סידן בילירובינאט, אפשר למצוא מלחים של סידן ובעיקר את הפיגמנט בילירובין (bilirubin), ובתוכם מעט חומר חלבוני הנוצר בכיס המרה. אבנים אלו נעדרות כולסטרול כמעט לחלוטין. אבני פיגמנט אלה מופיעות בעיקר אצל אנשים הסובלים מאנמיה המוליטית (תמס דם - (hemolysis אשר באה לידי ביטוי בהרס מהיר מהרגיל של תאי דם אדומים. אנמיה מסוג זה עשויה להיות נרכשת עקב היווצרות פגם בתאי הדם האדומים ובעיקר בגלל זיהום, הרעלה או פעילות של נוגדנים, ועשויה להיות תורשתית כשהיא מופיעה בעיקר במחלות דם גנטיות כמו אנמיה חרמשית (sickle cell anemia) או טלסמיה (thalassemia) שמאופיינות בפגם בייצור של ההמוגלובין שבתאי דם אדומים. אנמיה כזו גורמת לעליה גבוהה ברמת הפיגמנט הצהוב\כתום בנוזלי המרה, פיגמנט שמקורו בתאי הדם ההרוסים, אשר עלול בנסיבות מסוימות וביניהן סיבות תזונתיות, להפוך ע”י אנזימים לצורה שאיננה מסיסה במים, לשקוע, להתרכז ולהפוך לאבנים מוצקות בצבע שחור בכיס המרה או להפוך לאבנים בדרכי המרה בצבע חום, צבע שנובע מדלקת כרונית. מסיבה כלשהי שאיננה ברורה דיה, ישנה עליה בשכיחות אבנים מסוג זה, באזורים מסוימים באסיה וכן אצל קשישים ואצל חולי שחמת כבד.

אבני מרה עלולים לגרום גם לחסימה של זרימת המרה כבר בתוך הכבד, ולהביא לבעיה הנקראת כולסטזיס (cholestasis - עצירת זרימת מרה). אבנים אלה עלולים לגרום צהבת ואף לנזק גדול יותר לכבד, נזק שנגרם עקב ספיגה חוזרת של מיצי מרה לתוך תאי הכבד. הסיבה לכולסטזיס יכולה להיות אבן מרה חוסמת, אולם גם גידול או מחלת כבד עלולים להוות גורמי סיכון. צואה בהירה יחסית, עקב המחסור בבילירובין שהוא הפיגמנט שמקנה לה את הצבע, צהבת ושתן בצבע כהה, כמו גם גרד לעתים, יהיו מבין הסימפטומים שעשויים להעיד על הבעיה.

שינוי תזונה ואורח חיים ימנע את היווצרות הרוב המוחלט של אבני המרה מכל הסוגים.

אולם גם לאחר שנוצרו אבנים בכיס מרה, ניתן להוציאן מכיס המרה ללא ניתוח ובדרך שלא תיגרע איברים מגופו של אדם.

באמצעות תזונה מתאימה הנמשכת שלושה ימים, גורמים למילוי מרבי של כיס המרה במיץ מרה ובכך מגדילים ומרחיבים את כיס המרה עד למקסימום.

ביום הרביעי, בעת שכיס המרה מלא וגדוש בנוזל המרה, גורמים (באמצעים שאינם ניתוחיים או תרופתיים), לדרך המרה ולסוגר אודי (סוגר צינור מרה המוביל לתריסריון) להיפתח ולהתרחב במידה רבה ולכיס המרה המלא להתכווץ בבת אחת ולשחרר את כל תוכנו, כולל האבנים, אל התריסריון, בלא שום תחושת כאב בדרך כלל.

לאחר סיום הטיפול ניתן להבחין באבנים שנפלטו עם הצואה ואז יש לחזור בהדרגה למזון רגיל.

לעיתים נדירות יש לחזור על הטיפול, שכאמור איננו כרוך בכאבים, פעם נוספת, כדי להשלים את הוצאת כל האבנים מכיס המרה.

מתוך הבנת מנגנון הפעולה של מיצי המרה והאיברים הקשורים, והבנת גורמי הסיכון להיווצרות אבנים בכיס מרה, ניתן באמצעות תזונה נכונה למנוע היווצרות בפעם נוספת של אבנים בכיס המרה.

שהרי גם בעיה זו של אבנים בכיס מרה, כמו רוב מוחלט של המחלות האחרות, איננה מחויבת המציאות. אין זו מכת גורל ואין לה כל קשר למזל רע. כמו כל מחלה, למעט מחלה גנטית, גם בעיה בריאותית זו נובעת מהרגלי חיים ותזונה שאינם נכונים. זוהי מחלה אחת מיני רבות הקשורות לתזונה ובמיוחד זו שנהוגה בעולם המערבי. וכך ניתן ע”י שינויים בתזונה להימנע מהיווצרות האבנים בכיס המרה.

בברכת בריאות טובה

ד”ר חיים סדובסקי

לטיפולים והרצאות 052-2521765