ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

אקנה

אקנה (ACNE) שלעיתים מכונה גם פצעי בגרות, היא מצב שכיח המופיע אצל רוב בני הנוער ולעיתים גם אצל מבוגרים. זוהי למעשה מחלת העור השכיחה ביותר. חומרת הפצעים שונה ממקרה למקרה ומשתנה עם הגיל. למרות שלכאורה זוהי תופעה של גיל ההתבגרות היא עלולה להופיע כבר אצל ילדים בני 7 או 8 ולהימשך עד שנות הארבעים. כמו כן עלולה תופעת האקנה להופיע גם אצל תינוקות.

למרות שהבעיה חמורה יותר אצל גברים, הרי שאצל נשים היא נמשכת זמן רב יותר. הפצעונים מרוכזים בדרך כלל במרכז הפנים והמצח, אם כי לעתים הם עשויים להתפשט אל החזה, הגב, הירכיים והזרועות. מקרים קשים ובלתי מטופלים עשויים להפוך לצלקות הנותרות בעור.

פעילות מוגברת ועליה ברמות הורמונים אנדרוגנים שמקורם בבלוטת יותרת הכליה, הורמונים זכריים המופרשים גם אצל נשים, וחסימה של בלוטות בעור המתנקזות לתעלות מהן צומחים זקיקי השיער הן הסיבות העיקריות לאקנה המופיעה מגיל ההתבגרות ואילך. בלוטות העור הללו, המכונות בלוטות חֵלֶב קיימות בעור מאז הלידה אך בגיל ההתבגרות עקב הפעילות ההורמונאלית, הן גדלות ונוצרת בהן כמות גדולה של חומר המכונה חֵלֶב (sebum) המורכב משומנים ושעווה. מכיוון שכמות ההורמונים האנדרוגניים תקינה אצל רוב הסובלים מאקנה, ההנחה היא שבמרבית המקרים, חומרת האקנה תלויה בצורה שבה בלוטות החלב מגיבות להורמונים אלו ולא בכמות ההורמונים. בדרך כלל נוצר אקנה עקב חסימת הנקבוביות בעור עם תאי עור מתים וחֵלֶב.

תפקידו העיקרי של החֵלֶב, הוא לשמור על לחות העור וגמישותו. בדומה לצורך למשוח מעיל עור בשומן או שעווה כדי למנוע היסדקותו. אולם כאשר מסיבה כלשהי נוצרת כמות גדולה של חֵלֶב, בנוסף להצטברות שומנים, חיידקים וקרטין (חלבון שיוצר את הציפורניים, השיער ואת השכבה החיצונית של העור, האפידרמיס), נוצר חטט או בלעז קומדון (comedon). כאשר חלקם העליון של החטטים גלוי לאוויר, מתחמצן החֵלֶב, ונוצרות נקודות שחורות. אולם כאשר חלקם העליון אינו חשוף לאוויר, נראים החטטים כבליטות לבנות. כאשר מתפתח זיהום סמוך לאפידרמיס, עלולה להתפתח מורסה שמכילה גם תאים לבנים של מערכת החיסון ומוגלה. מורסה זו מכונה ציסטה והאקנה מכונה ציסטיק אקנה. המורסות עשויות להתנקז או שלא להתנקז אל מחוץ לעור.

ישנם מספר גורמים המחמירים את תופעת האקנה. חלקן קשורים לפעילות הורמונאלית, טבעית או חיצונית, כמו למשל נטילת תרופות מסוג קורטיקוסטרואידים המכונים קורטיזון בפי העם, גלולות למניעת הריון המכילות בעיקר פרוגסטרון, או סטרואידים מטבולים המשמשים לפיתוח שרירים. גם שימוש במשחות שאינן ראויות לפנים, או חיטוט והתעסקות עם עור הפנים, עלולים לגרום לאקנה. בנוסף לאלה עלול גם עודף ויטמינים כמו וויטמין ,B12 או המינרל יוד, כמו גם תרופות נגד אפילפסיה, או רחיצה מוגזמת של העור עלולים להביא להחמרת התופעה.

קיימת הנחה שאחד הגורמים העיקריים לאקנה, הוא היגיינה לקויה וחיידקים, ואכן, בפצעוני האקנה ניתן להבחין בעיקר בשני חיידקים: “פרופיוני בקטריום אקנה” (propioni bacterium acnes) חיידק החי בתנאי חוסר אויר (אנאירובי) אשר משגשג בתעלות זקיקי השיער שבעור ו”סטפילוקוקוס אפידרמידיס” (staphylococcus epidermidis) שמשגשג גם הוא בתעלות זקיקי השיער. חיידקים אלה מפרקים בעזרת אנזימים מסוג ליפאז את השומנים שבחֵלֶב והופכים אותם לחומצות שומן חופשיות שעלולות לגרום לגירוי העור, למשוך תאי דם לבנים של מערכת החיסון ויצירת תגובה דלקתית ומוגלה.

כמו כן, מואשמת שלא בצדק, פטרית שמר בשם “פיטירוספורום אובלה” (Pityrosporum ovale) בגרימת אקנה, משום שגם היא ניזונה מהחלב המופרש מבלוטות החלב. לפטריה זו יש דווקא קשר לסבוריאה וקשקשת, או לכתמים לבנים או חומים על העור ולפיכך היא מכונה לעתים “פטריית שמש”.

קיימים כמה סוגים של תרופות ומשחות שונות המיועדות לטיפול באקנה. חלק מהן, כמו בנזואיל פראוקסיד, מגדילות את חדירות העור ופותחות את הבלוטות. מכיוון שחלק מהתכשירים הללו מכילים אנטיביוטיקה, הרי שזו מפחיתה לכאורה את כמות החיידקים המצויה בבלוטות החֵלֶב. לעיתים כאשר התופעה קשה משתמשים באנטיביוטיקה מקבוצת הטטרציקלינים. הטיפול בתרופות אלה אמור להימשך כחודשיים עד שלושה חודשים כדי לקבל השפעה מירבית. אולם בדרך כלל אין הטיפול מצליח להביא להבראה מלאה מאקנה ולעתים חוזר הטיפול ונשנה. לא פעם נמשך טיפול אנטיביוטי במשך שנים לסירוגין ללא הטבה. מה שמעיד אלף מונים על איכות הטיפול. בעיקרון, טיפול אנטיביוטי ממושך, אינו בריא ואף מסוכן. מבין תופעות הלוואי של הטיפול האנטיביוטי: יצירת חיידקים עמידים, פגיעה במערכת העיכול, עליה ברמת נוזל המוח וחוט השידרה (csf) עד כדי צורך בניקוז חירום של הנוזל להקלת הלחץ, פגיעה בעצמות, רגישות לאור, צביעת שיניים וציפורניים ועוד.

כאשר האקנה חמורה במיוחד ואינה מגיבה לכדורי אנטיביוטיקה מטפלים בתרופה הנקראת איזוטרטינואין או בשמה המסחרי רואקוטאן. תרופה זו הדומה מבחינה כימית לויטמין A, מהווה ברפואה הקונבנציונאלית פריצת דרך של ממש במחלות עור. היא גורמת להקטנת בלוטות החלב המורחבות, הפחתת ייצור החלב והקראטין בשכבה החיצונית של העור ועל ידי כך מביאה לשיפור משמעותי ביותר גם במצבים הקשים ביותר. הטיפול בתרופה זו נמשך בדרך כלל שלושה עד ארבעה חודשים בלבד. שימוש ממושך מעבר לתקופת זמן זו מהווה סיכון בריאותי של ממש. כמו כן יש לתרופה תופעות לוואי שיש לשים אליהן לב. תופעות הלוואי השכיחות של הטיפול ברואקוטאן הן עור יבש, קילוף העור, דימומים מהאף, דלקות עיניים ועוד. כמו כן חשוב שלא להיחשף לשמש בזמן נטילת התרופה ומומלץ לבדוק את רמת השומנים בדם ואת תפקודי הכבד כל חודש מכיוון שיש סיכונים מסוימים כפגיעה בכבד ועליה ברמת שומני הדם. וכן יש להזכיר איסור מוחלט על הריון בזמן נטילת התרופה ולפחות שלושה חודשים לאחר הפסקתה מכיוון שהיא עלולה לגרום למומים אצל היילוד.

אלא שתרופות בדרך כלל מטפלות בסימפטומים, מטפלות בתוצאה ואינן מרפאות ממש. יש לטפל בסיבה ולא בתוצאה. בדרך כלל הסיבה לאקנה, תזונה לא נכונה ובעיקר מחסור בחומצת אמינו ליזין, מחסור בויטמין A, מחסור בויטמינים מקבוצת B בכלל וויטמין 3B בפרט, וכן מחסור בויטמין C וביופלבונואידים או באבץ. תזונה של מזון מלא המכיל את הרכיבים שלעיל ובעיקר הימנעות מוחלטת ממזונות העשויים מקמח לבן כמו לחם, עוגות וכד’ וכן הימנעות ממרגרינה, יביאו בדרך כלל לפתרון יעיל ומהיר של בעיית האקנה.

לבסוף, ישנן אמונות תפלות או דעות לא מבוססות בקשר לאקנה שיש טעם לתקנן.

• לעיתים שומעים הורה האומר לבנו שהאקנה תעבור עם הזמן. ובכן, לאמיתו של דבר התופעה עלולה להימשך או להיעלם ואז לחזור ולהישנות במשך שנים רבות.
• למרות הדעה הרווחת אין לרחוץ את הפנים מעבר לפעם או פעמיים ביום וגם אז רק עם סבון עדין.
• אסור בתכלית איסור לסחוט את הפצעונים מפני שזיהומים עלולים לחדור פנימה, להחריף את התופעה ולגרום לצלקות.
• חשיפה לשמש בבוקר או אחה”צ אכן עשויה להיטיב את המצב. אולם כאשר משתמשים במשחות המכילות רטינול (שמו של ויטמין A) יש להימנע לחלוטין מחשיפה לשמש.
• למרות שיש המאמינים שמזון שומני, או חריף וכן אגוזים, בוטנים, שקדים, גרעיני חמניות וכו’ יגרמו להחרפה במצב העור, הרי שזהו עורבא פרח ואין אף לא מחקר אחד שיתמוך בגרסה זו. למעשה דווקא מיני מזונות אלו, כמו האגוזים והגרעינים למשל, מכילים את חלק מהרכיבים החשובים למניעת אקנה.

ד”ר חיים סדובסקי