ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

בנזודיאזפינים - תכשירים נוגדי חרדה ולהשראת שינה

ככל הידוע כיום, הסיבה להפרעות החרדה בחוסר באיזון מוליכים עצביים במוח, חוסר איזון זה גורם לתחושות הידועות של חרדה וכן לגירוי מערכת העצבים הסימפתטית אשר מפעילה בתורה את המערכת ההורמונאלית ומערכות נוספות בגוף שיחדיו גורמות לתסמינים ידועים נוספים הקשורים לחרדה..

הטיפול התרופתי המקובל מבוסס בעיקר על תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים הגורמות לדיכוי מערכת העצבים המרכזית (CNS central nervous system). במידה מסוימת בדומה לאלכוהול, מחקות תרופות אלה את פעילותו של המוליך העצבי גאבא (GABA) (Gamma-aminobutyric acid), המוליך העצבי הפועל כמעכב פעילות חשמלית מעוררת של התא ולכן נחשב “מרגיע טבעי”. גאבא מדכא את מערכת העצבים המרכזית כשהוא מופרש מזרוע של מתא עצב אחד, מתחבר לקולטנים ייחודיים של תא עצב אחר וגורם להטענתם ביוני כלור טעונים מטען חשמלי שלילי, המפחיתים בהרבה את תגובת התא המוטען למוליכים עצביים אחרים, מוליכים מעוררים ובעיקר המוליכים העצביים אצטילכולין וגלוטאמט.

הבנזודיאזפינים נקשרים לחלק מהקולטנים שעליהם פועל גאבא עצמו ומאפשרים בדרך זו ליותר יוני כלור לחדור לתא היעד, כשהם מעצימים ומגבירים את ההשפעה הבולמת והמעכבת על הפעילות החשמלית של התא, ובכך מפחיתים ומדכאים קליטה של מוליכים עצביים אחרים ובמיוחד כאמור את קליטת המוליכים העצביים המעוררים, עד שנמנעת האפשרות לפרכוסים, עוויתות והתכווצויות שרירים כתוצאה מעיכוב פעולתו של אצטילכולין ונמנעים הלחץ הנפשי והחרדות כתוצאה מעיכוב פעולתו של גלוטמאט ונוצרת למעשה התחושה ההיפנוטית הידועה הקשורה לגאבא.

הטיפול בבנזודיאזפינים, איננו פותר את הבעיה מבסיסה אלא מיועד לשם טיפול בתסמינים באופן זמני בלבד. ולמרות זאת מסתבר שהבנזודיאזפינים שנרשמים לטיפול בהפרעות חרדה והפרעות שינה, נפוצים כל כך עד שהם מהווים כחמישית ממספר המרשמים. בין התרופות מקבוצה זו: כלורודיאזפוקסיד (ליביריום), קלונאזפאם (קלונקס), דיאזפם (אסיוול, דיאז, וליום ועוד), ניטראזפאם (נומבון), ברוטיזולאם (בונדורמין), טריאזולאם (הלציון), אוקסאזפאם (ואבן), לוראזפאם (לוריבאן), אלפראזולאם (קסנקס ועוד), קלוראזפאט דיפוטאסיום (טרנקסאל) ואחרות

הבנזודיאזפינים משמשים לטיפול כבר משנות השישים של המאה העשרים ומאז, לאט אבל בטוח, הם הולכים ומחליפים את הבארביטוראטים שעלולים לגרום לנזק רב ואף לגרום למוות. עם זאת, מסתבר שגם לבנזודיאזפינים תכונות שליליות רבות הדומות לתכונות הרעות של הבארביטוראטים, על אף שלא בדומה לבארביטוראטים, אין מינון גבוה של בנזודיאזפינים יכול לגרום למוות, אלא אם ניטלים בנזודיאזפינים יחד עם אלכוהול או סמים אחרים.

למרות שיש מי שעושה בבנזודיאזפינים שימוש לשם טיפול בדיכאון, אפילפסיה או במאניה, ובעיקר עד שהתרופות המקובלות יפעלו את פעולתן, אין זה מומלץ כלל עקב הסיכון להחמרה בתסמינים שלשמם ניטלו. בנזודיאזפינים הם תכשירים יעילים בהתאם לסוג התכשיר, לטיפול זמני בסימפטומים של ארבע הפרעות עיקריות: לטיפול בהפרעות שינה, להרפיית שרירים, כנוגדי פרכוסים וכמפחיתי מתח וחרדה, במיוחד לשם הקלה באופן מיידי ומוגבל על מצבים אקוטיים ולכן נרשמים תכשירים לעיתים אלה גם לשם מניעת כאבים והרגעה. הבנזודיזאפינים נועדו אך רק לשם טיפול במצבים אלה או לשם גמילה מסמים ואלכוהול, תחת פיקוח רפואי ולזמן קצר בלבד. בדרך כלל לא מקובל להמליץ על שימוש ארוך טווח בתרופות אלה ואילו מינהל המזון והתרופות האמריקאי FDA מאשר שימוש רציף בתרופות אלה למשך חמישה שבועות בלבד.

טיפול ממושך בתרופות מקבוצה זו, עלול למעשה להיות הגורם הראשון במעלה לדיכאון או להחמרתו, מה עוד שבגלל הסבילות שמתפתחת נגדן והצורך להעלות את המינונים כדי לטפל בתסמינים שהוזכרו, יהפוך בסופו של דבר, הדיכאון ויהיה עמוק וקשה יותר. לא רק תופעת הסבילות נלווית לתרופות ממשפחה זו, למרות שצריכה עודפת של התכשירים מקבוצת הבנזודיאזפינים אינה גורמת בדרך כלל למוות, חשוב לציין שהבנזודיאזפינים בדומה לאלכוהול והרואין, מצויים בראש רשימת החומרים הגורמים לתלות עד כדי חוסר יכולת להפסיק ליטול אותם בלי לסבול מתסמינים קשים הקשורים להפסקה ולתסמונת הנסיגה. וכן עלולים לגרום להתמכרות לאחר זמן שימוש במשך זמן קצר יחסית, ואפילו בתוך שבועיים של שימוש, עקב העונג שעשוי החולה לחוש בעקבות נטילת התרופות ובתוך כדי דרישה להעלאת מינונים הולכת וגוברת, עם כל התופעות המעידות על ייסורי גמילה בעת הפסקת השימוש ורצון עז להמשיך ליהנות מהשפעתם.

הבנזודיאזפינים לכשעצמם מהווים סמים לכל דבר ועלולים לגרום להתמכרות, גם עקב האפשרות להתרגלות ועליית המינונים. כמו כן, משום תחושת העונג הנלווית, קיימת סכנה של שימוש שלא לצורך בבנזודיאזפינים לבדם או בשילוב עם סמים אחרים ובעיקר משום שנטילה של בנזודיזאפינים עם אלכוהול או סמים קשים עלולה לגרום משום מה לעירנות מוגברת ולביטחון עצמי מופרז ולמעשה לתחושת אופוריה. שימוש כזה יגרור התמכרות בהכרח.

נטילת תכשירים מקבוצת הבנזודיאזפינים איננה גורמת לייצור נוסף של גאבא אלא רק להגברת השפעתו ולכן עלולה נטילת התכשירים לגרום למעשה את ההיפך מהרצוי בעקבות ירידה בכמותו של גאבא עקב ייצור מופחת כשהגוף “מתקן” את עצמו בניסיון לאזן את הטעון איזון. כמו כן עלולה להיווצר פגיעה ברמתם של רכיבים נוגדי חמצון כמו ויטמינים C ו- E והמינרל סלניום החיוניים בין היתר, יחד עם רכיבי מזון נוספים, גם למניעת מצבים של דיכאון וחרדות. שימוש מתמשך או נטילת מינונים גבוהים של תכשירים אלה עלולים לגרום מלבד הדיכאון, גם לאובדן זיכרון, בעיקר של הטווח הקצר, להתנהגות תוקפנית, איבוד שיווי המשקל, פיזור נפשי וחוסר ריכוז. בנוסף לאלה עלולים תכשירים מקבוצת בנזודיזאפינים לפגוע בתפקודי הכבד, לפגוע בזיכרון בעיקר לטווח הקצר ולגרום לירידה ביכולות הקוגניטיביות ויכולת הלמידה, להביא להפרעות שינה ולדיכוי של שנת תע”מ (ראו הפרק העוסק בשינה) וכן למנוע מהחולה את יכולת ההתמודדות עם לחצים וקשיים רגילים.

זמן מחצית החיים (הזמן שלוקח למחצית החומר להתפרק ולהיעלם) של הבנזודיאזפינים ארוך למדי ונע בין 10-20 שעות לערך אצל לוראזפאם (לוריבאן) ועד ל- 100-150 שעות אצל דיאזפם (אסיוול). זמן מחצית החיים של שאר התרופות מקבוצה זו, נע בין בין הזמנים של לוראזפאם ודיאזפם. מכיוון שמחצית מהמחצית הנותרת נעלמת גם כן לאחר אותו מספר ימים וכך גם מחצית ממה שנותר, מקובל שרק אחרי כחודש תמים לאחר הפסקת הנטילה, לא יימצאו שאריות פעילות של החומר בדם, אם כי חלקן עלולות להיוותר ברקמות השומן.

הגמילה במקרה הצורך, קלה יותר עם תרופות בעלות מחצית חיים ארוכה יותר משום שהחומר הפעיל נותר בדם זמן ארוך יותר אחרי ההפסקה ולכן לפני גמילה מוטב לשקול מעבר לשימוש בדיאזפם (אסיוול או וליום) במקום לוראזפאם (לוריבן) למשל. זו גם הסיבה שהפרש הזמנים בין נטילת גלולת וליום אחת לאחרת ארוך יותר מהפרש הזמנים שבין נטילת גלולת לוריבן אחת לאחרת. גם כמויות החומר הפעיל אינן דומות, חצי מיליגרם קלונקס שווה אומנם לחצי מיליגרם קסנקס אבל שוות ערך למיליגרם אחד של לוריבן ולשני מיליגרם של וליום.

שימוש ממושך בבנזודיאזפינים גורר אחריו הסתגלות של מערכת העצבים וצורך להגדיל את מינון התרופה כדי לשמור על רמת השפעה קבועה. זוהי תופעת ההסתגלות שעשויה לגרור אחריה את התלות שעשויה לגרור אחריה את ההתמכרות הפסקת נטילה של בנזודיאזפינים תהיה כרוכה בתסמונת הנסיגה או בתופעות גמילה. בהתאם לזמן שנעשה בהם שימוש עלול החולה לסבול מחרדות, דיכאון, עצבנות, ירידה בריכוז, בלבול, התעלפויות, סחרחורות, צלצולים באוזניים, כאבי שרירים, עיקצוצים, פרכוסים והפרעות עצביות, חולשה בכלל וחולשת רגליים בפרט, הפרעות עיכול, הפרעות בתפקוד המיני, הזעה ותחושות רעות. במקרים קשים עלולים להופיע גם תסמינים פסיכוטיים ועיוות המציאות וכן מחשבות אובדנויות.

בזמן גמילה מבנזודיאזפינים חשוב לאכול הרבה פירות וירקות, להימנע משתיית קפה, להימנע מאלכוהול ולהפחית בצריכת סוכר וממתקים. זמן הגמילה עלול להימשך חודש אחד ולעיתים עלול להימשך אפילו זמן ארוך של עד שנה ויותר.