ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

ההונאה והכנסת

אחת הרמאויות הגדולות בענף המזון היא הזרקת המים לבשר המעובד. הבעיה היא שהזרקת המים מחייבת להכניס לתוכו חומרים נוספים כדי לשמר את מרקמו, צבעו, טעמו ובעיקר לשמר אותו עצמו מפני המים. ככל שרבה כמות המים בבשר, כך עולה בו כמות החומרים שחלקם רעילים. ואולי זה המקום לציין שבהונגריה, המדינה המזוהה ביותר עם הנקניק המעובד כמובן עם אותם חומרים שמוכנסים לבשר, תוחלת החיים כשבע שנים פחות מישראל והיא מובילה על פי ארגון הבריאות העולמי, במקום ראשון במחלות לב, סרטן לסוגיו השונים ומחלות כרוניות נוספות.

בין יצרני הבשר המעובד רווחת הטענה שלכאורה מוזרקים המים לבשר, כדי “לרככו” או “להוסיף לו צבע” והם מוסיפים עוד שהמים מוזרקים לבשר על פי דרישת הציבור, אשר מבקש שהבשר יהיה “אטרקטיבי ויפה”. אלא שזו פשוט מרמה. לעולם יהיה בשר טרי קשה ללעיסה. בכל העולם יודעים זאת. לא רק בארץ. לכן נעשה לו מנהג בכל העולם “ליישן” את הבשר במשך כשבועיים בטמפרטורות הקרובות לקיפאון שמונעות כל אפשרות להתפתחות חיידקים מחד גיסא ומאפשרות את פירוק הרקמות מאידך, עד שנעשה רך ואכיל. כך בעולם כולו. רק בישראל מזריקים מים כדי “לרככו”. ובכן, המים מוזרקים לבשר רק כדי להוסיף לו משקל. עשרה אחוזים של מים התיר החוק בישראל, בגלל מחטף בכנסת, להזריק לבשר. בעוד שיצרני הבשר הודו שהם מזריקים יותר. הרבה יותר. באחד הדיונים שנערך בכנסת טען נציג חברה אחת שמכניס רק(!) ארבעים אחוז מים. ואילו נציגת חברה אחרת טענה לפי פרוטוקול הדיון שלא משתלם להזריק עשרה אחוזים של מים והוסיפה שיש “פה ושם תוספות”. התופעה הזו עוררה גיחוך, עד כדי כך שד”ר גדעון ציפורי שישב בוועדה הציע תקן למחבתות בעלות דפנות גבוהות שיכילו את כל המים שבבשר וזאת לאחר שהתברר בבדיקה שנעשתה בגרמניה שבבשר הנבדק היו 70%(!) מים.

ובכן, למרות שהמים אינם מזיקים כמובן לבריאות, הנה לאחר שהוזרקו המים, צריך היצרן להוסיף פוספטים שיקשרו את המים לבשר. ואז, לבשר שאיבד את צבעו המקורי עקב התהליך, מוסיפים צבע אדום כדי שייראה טרי ורענן. לאחר מכן יש להכניס חומרים מתחלבים כדי שהצבע יהיה מפוזר במידה שווה, הומוגנית. לאחר מכן יש צורך חומרים מרככים כדי שניתן יהיה ללעוס אותו לאחר התלאות שעבר הבשר עד כה. בסופו של התהליך מאבד הבשר את טעמו, לכן מוזרק לו מונוסודיום גלוטאמאט אשר פועל על פקעיות הטעם בלשון ונותן לו טעם. לאחר מכן מוכנסים החומרים המייצבים ששומרים על כל התוספים שלא יזוזו ממקומם ולא יברחו. בסופו של דבר מכניסים חומרי שימור כדי להעניק חיי מדף ארוכים וישמרו על צבעו האדום והרענן. קטע זה הוא פרפראזה על מה שקורה בשוק הבשר וכמובן ראוי לציין שלא כל יצרני הבשר מתאימים לתיאור הסטירי שלעיל. מטרת הקטע להדליק נורה אדומה אצל הממונים על בריאות הציבור. לא נורה אחת בעצם. רחוב שלם של אורות אדומים.

מכיוון שהתיאור לעיל מתאים לחלק ניכר מהבשרים המעובדים. הנה למשל, על הקפואים שביניהם הנמכרים באריזות, ניתן למצוא בין הרכיבים הכתובים בתווית שעל האריזה, את שמות ה”חברים” שצוינו בפסקה הקודמת. כך גם במרבית הנקניקים, ההמבורגרים, הנקניקיות והפסטרמות. וכי מה הפלא? נסו לעשות עוף בגריל, חיתכו אותו בפרוסות כפסטרמה, השאירו במקרר ואחרי ימים ספורים ה”פסטרמה” תתקלקל. היצרן שיודע שאין לו תקנה אם יקבל מהחנויות את כל הפסטרמות שמכר, חייב להוסיף להם תוספי מזון כדי שלא יפסיד.

כדי להבין מדוע מאושרים חומרים אלה, כדי להבין בערך את תהליך קבלת ההחלטות בישראל, כדאי לקרוא את הפרוטוקולים של דיונים בנושא הזרקת מים לבשר שנערכו בכנסת ישראל.

הפרוטוקולים יובאו כאן במאמרים נפרדים ללא השמטה מלבד השמטות שמה של אחת מיצרניות הבשר שהואשמה בוועדה שלא כדין, שמוצריה היו מזוהמים לכאורה וגרמו למוות.

כדאי לקרוא ולבכות את מדינת חלם, אזרחיה ונבחריה. לקרוא ולדעת שהבעיה היא לא המים שמזריקים לבשר המעובד. הבעיה היא החומרים שיש להכניס לבשר, פחות או יותר באותו יחס למים כדי לספוג אותם וכדי שהבשר לא יתקלקל, לא יאבד את צבעו, או כדי לתקן את טעמו שנפגמו בגלל המים. לקרוא ולהבין שמול אנשי ארגוני הצרכנות שעושים ימים כלילות לטובת הצרכן, עומד כוח גדול בהרבה ושמו כסף!

הדיון הראשון נערך בחודש יולי שנת 1998. בסיכום הדיון מביעה הוועדה את מורת רוחה מאיכות הבשר המעובד הנמכר בארץ ומזהירה את ציבור הצרכנים מפניו ומפני עבירות תרמית הקשורות בו. הוועדה מודיעה גם שתפעל לתקן שיותאם לתקן האירופי ותפעל להכנסת סעיפי עונשין על יצרני הבשר שיחרגו מהתקן. כמו כן נעשתה פניה למשרד הבריאות בנוגע לבשר המעובד והוחלט לפעול לקבלת תוצאות בתוך שלושה חודשים.

שלושה חודשים חלפו עברו להם. ולא נעשה דבר!

בסך הכל חלפו שנה ושמונה חודשים בלי שנעשה כלום ואז התכנסה הוועדה שנית. שנת 2000 חודש מרץ. פרוטוקול הדיון שיובא כאן בנפרד ובשלמותו, מוקדש לרופאים הווטרינרים ולבנות של המועצה לצרכנות והרשות להגנת הצרכן. לאנשים הטובים, שניסו בלי הצלחה לעצור את שיטפון המים והתוספים המזיקים.

בסופו של דבר, התכנסה הוועדה שוב בשנת 2002 וסיימה את דיוניה עם מסקנה כדלקמן:

היו”ר סופה לנדבר: רבותיי, אני רוצה לסכם ואני רוצה להגיד שלא הצלחתם לשכנע אותי שאם כל המכשירים האלה של הזרקת המים יושמדו, שבעצם זה יעלה את המחיר של הבשר. אני לא קיבלתי את זה, כמו שלא קיבלו את זה חברי הוועדה.

הוועדה ממליצה לשר הבריאות לתקן את התקנות כך שתיאסר באופן מוחלט הזרקת מים לבשר. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

אלא שלא נעשה דבר עם המלצת הוועדה.

ואז, בחודש יוני 2004 עבר חוק בישראל.

על פי חוק מותר כיום להכניס מים לבשר בכל כמות שירצה היצרן ובתנאי שיציין על האריזה “מוצר בשר” או “בשר מעובד”. באשר לחומרים המזיקים שמוכנסים לבשר בגלל המים, הוחלט שבעתיד יגביל שר הבריאות את כמותם. אלא שאין הוא יכול להגביל כל עוד לא מוגבלת כמות המים…..

אז מי שמבקש לבכות עוד, מוזמן לקרוא את הפרוטוקולים של הישיבות האחרונות בכנסת.