ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

לופוס - זאבת

“זאב אדום” זהו משמעותו של המונח “זאבת אדמנתית” או SYSTEMIIC LUPUS ERYTHEMATHOSUS ובקיצור (SLE) או פשוט “לופוס”. שם המחלה נובע מפריחה אדומה דמוית פרפר שמופיעה על גשר האף והלחיים של פרצופם של חלק מהחולים. פריחה שמצטלקת, הכתמים בולטים ועשויים לדמות לפנים צורת פני זאב. זוהי מחלה כרונית שמערבת בדרך כלל מערכות רבות בגוף. המחלה מופיעה בדרך כלל אצל נשים (פי תשע יותר מאצל גברים) בין הגילים עשרים עד ארבעים וחמש, אם כי יש כמובן יוצאים מהכלל. ככל הנראה, לופוס איננה מחלה תורשתית ואינה מידבקת. למעשה, אין מבינים את הסיבה למחלה ואין יודעים כיצד לרפא אותה. ההנחה הרווחת היא שזוהי מחלה אוטואימיונית שבה תוקפת מערכת החיסון של החולה את רקמות גופו. בעת מחלת הלופוס עלולה להיפגע בעיקר רקמת החיבור, אבל גם העור, המפרקים, איברים פנימיים כמו הריאות, הלב, הכליות ועוד. למרות שישנם חולים הסובלים רק מחלק קטן מהסימפטומים. הרי שבחלק אחר מהחולים, עלולה הפגיעה להיות כאמור רב מערכתית. מבין הסימנים אפשר למצוא פגיעה ונפיחות במפרקים ללא ממצא אובייקטיבי וללא היווצרות נוזל (ארטרלגיה). אפשר למצוא גם דלקות בכלי הדם ובקרומי הלב והריאות. כמחצית מחולי הלופוס יסבלו פגיעה במערכת העצבים שכתוצאה מכך עלולים להופיע סימנים נוירולוגים שונים כמו התכווצויות מחד גיסא, או דיכאונות על רקע נוירולוגי מאידך גיסא. כתוצאה מהיחלשות מערכות ההגנה על הגוף, עלול החולה לסבול מפגיעות חוזרות ונשנות של נגיפים או חיידקים, תוך כדי קיום כל התופעות שמופיעות במקרים כאלה, כגון עליה בחום, חולשה, כאבי ראש, כאבי שרירים, חוסר תיאבון, כיבים ואפטות, צמרמורות וכד’.

מלבד הסימנים שלעיל, ניתן להיווכח בסימנים ויזואליים, כמו למשל הלבנת האצבעות בעת חשיפה לקור, כמו בתופעת רנו. בין הסימנים ניתן למצוא גם חום נמוך, נשירת שיער ופריחה על העור. הפריחה האופיינית על הפנים ידועה, אם כי איננה מופיעה בהכרח אצל כל החולים. מלבד הפריחה על הפנים ניתן למצוא דלקות ופריחות נוספות על הגוף, אשר עלולות להתגבר בעת חשיפה לשמש. גם פריחה על כפות הידיים והרגליים למשל, או הצוואר והזרועות, איננה נדירה.

לא תמיד מאבחנים בקלות את המחלה. וזאת מכיוון שסימניה עלולים להיות דומים לסימני מחלות אחרות, לעתים עוברות שנים עד שהחולה מאובחן כיאות. כדי לאבחן את המחלה יש צורך בבדיקות שונות. בספירת הדם ניתן להבחין בעליה או ירידה במספרם של תאי מערכת החיסון המעורבים, או בקיומה של אנמיה. על פי שקיעת דם אפשר להבחין בקיומה של דלקת בגוף. אפשר לעקוב אחר תפקוד הכליות או תפקודי הלב והריאות. כשמתברר שיש מעורבות של מערכות רבות ונוצרת אפשרות למחלת הלופוס, ניתן לחפש בתמונת הדם ולהבחין בקיומם של נוגדנים אופייניים וייחודיים לה, כמו נוגדנים הפועלים כנגד גרעיני התאים (ANA). לאחר האבחנה המאפשרת לדעת שיתכן שמדובר במחלת הלופוס, נבדקות ביסודיות כל מערכות הגוף, בכדי לאבחן פגיעה אפשרית במערכות נוספות.

כמו מחלות כרוניות רבות כדלקות מפרקים שונות, פרקינסון, טרשת נפוצה, אלצהיימר ואפילו סוכרת, כך גם הלופוס נחשבת כמחלה אוטואימונית שבה תוקפת מערכת החיסון של החולה את אברי גופו. כשאיננו יודעים את הסיבה, אנו מחפשים בדרך כלל “מתחת הפנס” ומוצאים אותה בגוף עצמו. וכך לכאורה מייצר הגוף, עקב שיבוש בתפקוד מערכת החיסון, נוגדנים כנגד מרכיבים שונים בגוף עצמו. נוגדנים התוקפים ומחבלים בהם.

ארבעה סוגי תרופות יש כנגד הלופוס. אף אחת מהן איננה מרפאת ממש. כולן מטפלות בסימפטומים. כנגד פגיעה בעור מטפלים באמצעות תרופות כנגד מלריה, אשר בהן משתמשים בין היתר, גם כדי להשיג הפוגה ארוכה יותר. במקרי עלייה בחום ו\או דלקות פרקים משתמשים בסליצילאטים כאספירין. בעת פגיעה במערכת הדם, הכליות, הלב, או העצבים, משתמשים בקורטיזון (סטרואידים) ואצל חולים קשים שכבר אינם מגיבים לסטרואידים, נותנים תרופות אחרות לדיכוי מערכת החיסון. התרופות כאמור, מטפלות בסימפטומים ואינם מרפאות, אולם הן מסייעות בעצם להחזיק את החולה בחיים. המחיר בתופעות לוואי קשות אומנם כבד לעתים מנשוא, אולם זוהי האפשרות היחידה לטיפול כאשר איננו יודעים את הסיבה ואנו מטפלים בתוצאה.

לשאלה חשובה אשר נשאלת ע”י חולות לופוס רבות, “האם אפשר לחולת לופוס ללדת ילדים?” יש תשובה ברורה: כן, בדרך כלל! למרות שבהחלט מוטב שלא להרות בעת התלקחות המחלה, שאז קיים סיכוי גבוה לפתח רעלת הריון (טוקסמיה) ו\או לידה של תינוקות בעלי מומים, הרי שבעת השלב הבלתי פעיל של המחלה אפשר בהחלט להרות כמעט ללא חשש. עם זאת, בכל מקרה, עדיף בעת שנוטלים תרופות, להימנע מהריון. כלל זה נכון אגב, לרוב המחלות והרבה סוגי תרופות. כמו כן חשוב לדעת שלקראת סיום ההיריון יש אפשרות גדלה והולכת להתלקחות במחלה. יולדת חולת לופוס איננה מורישה את המחלה ליילוד. הבעיה הבריאותית אשר עלולה להתפתח אצל חלק קטן מהיילודים, היא הפרעה בהולכה החשמלית והפרעות בקצב הלב. מלבד זאת יהיו הילודים בדרך כלל בריאים, אם כי קיים כאמור, סיכוי מסוים להתפתחות מומים מולדים אצל התינוק בשיעור הגבוה במקצת משיעורו אצל האוכלוסייה הבריאה.

למרות שכמה מהמחקרים שנעשו, תומכים בסברה שאין תזונה של סוגי מזון מסוימים, או מניעה של סוגי מזון אחרים עשויות לרפא לופוס, הרי שלא נעשה אף מחקר שבו הייתה התייחסות למזון המלא בכללותו. לא נעשה אף מחקר שהייתה בו התייחסות לתזונה מלאה ונכונה ולכל רכיבי המזון הדרושים למניעת הלופוס. למעשה ברור שיש קשר לתזונה, גם אצל הרפואה הקונבנציונאלית ולו רק בשל העובדה שקיימת המלצה חד משמעית להפחית במשקל כדי להפחית מחומרת הסימפטומים ובעיקר להפחתת לחץ על הריאות והפחתת המשקל מהמפרקים.

האם אפשר להבריא מלופוס? אין תשובה חד משמעית לשאלה זו, אולם אפשר בהחלט להצביע על תקופות של התלקחות לעומת תקופות של רמיסיה (הפוגה) אשר עשויה להימשך ללא אף סימן למחלה, אף שנים רבות במקרים רבים. גם העובדה שהרבה יותר נשים נפגעות מהמחלה והתהייה שמא המחלה קשורה לעודף ברמת ההורמון האסטרוגן, איננה מפחיתה מהקשר האפשרי למזון שהרי שום דבר בגוף אינו נובע “יש מאין” וכמובן גם לא ההורמונים. גם העובדה שקיימות תרופות שבין תופעות הלוואי שלהן ניתן למצוא סימפטומים האופייניים ללופוס, תומכת באפשרות שיש קשר מובהק בין מה שנכנס לגוף לבין המחלה.

למרות ההנחה שמערכת החיסון של החולה פועלת בטעות כנגד מערכות גופו ואף נוצרים נוגדנים כנגד תאיו הוא, הרי שקרוב לודאי, אין הדברים בדיוק כך. כפי הנראה ישנה סיבה הגיונית ליצירת הנוגדנים. לפני כמה שנים אף פורסם מחקר שנעשה במכון ויצמן ברחובות, ע”י פרופ’ מיכל שוורץ ופרופ’ ירון כהן ושבו הוכח שהתגובה האוטואימונית מביאה לעיתים דווקא תועלת. וכך פרופ’ שוורץ: “במשך שנים סברו שמחלה אוטו-אימונית היא תוצאה של שגיאה בתגובת מערכת החיסון, שאמורה להיות מופנית נגד פולשים מבחוץ. ממצאינו מראים כי התגובה למרכיבים עצמיים אינה מקרית, אלא מהווה חלק מהרפרטואר של התגובות לנזק. מחלה אוטו-אימונית נגרמת כאשר התגובה האוטו-אימונית שנועדה להגן מפני הנזק יוצאת מכלל שליטה…”

ובכן, כדאי שוב לזכור שמערכת החיסון מורכבת בעיקרה מקבוצות תאים אשר לכל אחת יש תפקידים מוגדרים לסילוק פולשים, סיכול כוונות זדון וחיסול כל מה שעלול לפגוע בבריאותו של האדם. תפקידה של מערכת החיסון לשמור את האדם במיטבו, ואפילו במחיר של אי נוחות זמנית. לכן, כדאי להזכיר, שמא, אולי בכל זאת אין טעות בתפקוד מערכת החיסון? היתכן שמערכת חיונית זו מבצעת את תפקידה ודווקא עושה זאת על הצד הטוב ביותר?

כדי להבין את הסיבה למחלה, אפשר לנסות ולהתבונן בה. ברקע לה, בשינויים שבה ובתהליכים השונים המתחוללים בה. למרות שלופוס היא מחלה כרונית הנמשכת שנים רבות, ניתן לצפות גם בתקופות ארוכות של רמיסיה (הפוגה) במחלה. לצד, כמובן, תקופות החרפה. הכיצד? מה השתנה? במהלך ההחרפה תופיע רמה גבוהה של נוגדנים כנגד גרעיני התא (Anti Nuclear Antibody) או ANA בקיצור וכן נוגדנים כנגד DNA ובין היתר כנגד DNA ויראלי, כלומר DNA של וירוסים. ובכן, מכיוון שוירוסים הם טפילים שיכולים להתרבות רק בתוך תאים של יצור חי, האם יתכן שהגוף עושה בדיוק את מה שמצופה ממנו? כלומר להגן על עצמו? ומפני מה הוא מגן על עצמו? הייתכן שקיימת פגיעה כלשהי בתאים שמדמה פגיעה ויראלית?

וכי מה עלול לפגוע בתאים עד כדי יצירת נוגדנים כנגדם? למרות שאיננו מבינים את הסיבה למחלה, ישנה בידינו האפשרות להתבונן במה שעשוי לגרום לה. דהיינו תרופות מסוימות. כאלה הן הפניצילין המשמשת כאנטיביוטיקה כנגד סוגי חיידקים מסוימים, פרוקאינאמיד (פרונסטיל), המשמשת לטיפול בהפרעות קצב לב, הידרלזין המרחיבה כלי דם וניתנת כדי להוריד יתר לחץ דם, איזוניאזיד לטיפול בשחפת ועוד. בדרך כלל אין מופיעה אגב, פגיעה כלייתית עקב התרופות ובעת הפסקת נטילת התרופות חולפת גם מחלת הלופוס. ובכן, ככל הנראה יש לתרופות שלעיל קשר לפגיעה בתאים. כמו כן יש לתרופות פרוקאינאמיד והידרלזין, קשר למגנזיום ולוויטמין 6B. לשניים האחרונים יש קשר להתכווצויות נוירולוגיות המופיעות אצל חלק מהחולים. מגנזיום וויטמין 6B מצויים כמובן במזון אולם יש יותר מידי אנשים הנמנעים מהם ובעיקר מהמגנזיום עקב תכולת הקלוריות הגבוהה שבמזונות בהם הוא נמצא. ולא זו בלבד, אלא שההפרעות בהולכה החשמלית בלב והפרעות בקצב הלב אצל ילודים לאמהות חולות בלופוס מרמזות על מחסור ברכיבי מזון המסייעים לפעילות תקינה של הלב ואלו הם המינרלים סידן מגנזיום ואשלגן.

מלבד עובדת חסרונם האפשרי של אלה, הרי שגם העובדה שחשיפה לשמש מגבירה את תופעת הפריחה באזורים החשופים כמו הפנים או הצוואר, בעת השלב הפעיל של המחלה, עשויה לרמוז לנו על הפרעה במאזן ויטמינים ומינרלים החשובים לעור, כמו למשל מינרלים כנחושת, אבץ וצורן. או ויטמינים מקבוצת B, ויטמין A, ויטמין E, ויטמין F, וויטמין D. עודף נחושת יביא אגב, להפרעות במערכת העצבים המרכזית, בכליות, בכבד ועוד. וחוסר יביא לאנמיה, חולשה וכד’. לנחושת יש גם חשיבות ליצירת דסמוזיין (Desmosine), מרכיב של האלסטין (elastin), החלבון הנותן לעור את גמישותו ומהווה מעין חלק של הקולגן שמהווה את רקמת החיבור שמפגיעה בה סובלים רוב חולי הלופוס. חלק מהחולים עלולים לסבול גם מפגיעה במערכת העצבים והתכווצויות. ובכן, למערכת העצבים חיונית כמעט כל קבוצת הויטמינים B ולמניעת התכווצויות, חיוני כאמור המגנזיום. כמו כן חשוב בהחלט להימנע מחשיפה מיותרת לשמש.

אם ברור שמחלת הלופוס שייכת לקבוצת מחלות של רקמת החיבור, מחלות של חלבון קולגן. הרי שכדאי לדעת שעבור חילוף החומרים של הקולגן, חיוני ויטמין C. כמו כן, חשוב לדעת שכל חלבון מורכב מאבני הבניין של החלבונים, דהיינו חומצות אמינו. את רובן מסנתז הגוף בעצמו, אולם תשע מהן הוא חייב לקבל מהמזון. מהמזון המלא כמובן.

בעובדה, קיים גורם נוסף אשר עלול להביא ללופוס, זהו הריון ובעיקר כזה החסר רכיבי מזון החיוניים לאם ולעובר. מצב שבו גוזל העובר את הדרוש לו מרקמות אימו. תימוכין נוספים לקשר, ניתן למצוא בעובדה שהנה כאמור, לוקות במחלה בעיקר נשים ובעיקר בגיל הפריון. גם העובדה שיש קשר בין מחלת הלופוס לבין דלקת תת חריפה שאיננה קשורה לזיהום בקטריאלי, של בלוטת התריס האחראית על חילוך החומרים בגוף, תומכת בהשערה שיש בכל זאת קשר לתזונה.

אפשר למצוא בעצם מספר מחלות הדומות פחות או יותר למחלת הלופוס. הן בסימפטומים והן בהרגשה. האם יש בכל זאת אפשרות שמדובר בכל אחת מהן בחוסר איזון של רכיבי מזון? ובכן, רעיון התזונה והקשר למחלת הלופוס, איננו רעיון חדש. למעשה כבר לפני יותר מ-100 שנים טיפל בהצלחה רופא יהודי גרמני ד”ר מקס גרזון בחולי הלופוס ע”י דיאטה המבוססת על מיצי פירות וירקות שונים. הסיפור המלא של ד”ר גרזון ומחלת הלופוס, נכתב בספר “לחיות עד 120 - שאלה של החלטה”.

בברכת בריאות טובה