מחלות זיהומיות
לנוכח האינפלציה במחלות זיהומיות קשות כגון: סארס, קדחת הנילוס המערבי, אבעבועות שחורות, אנטרקס, מחלות ילדים ואפילו שפעת, בתוך כדי שימוש במלים כגון “חיידק”, “וירוס”, “בקטריה”, “נגיף”, בדרך כלל שלא בהקשר הנכון, חשוב להבין מהן מלים אלו שמכניסות לחרדה חלק ניכר מבני האדם. ראשית נפחית מיד שתי מלים, משום שחיידק הוא התרגום העברי לבקטריה ונגיף הוא התרגום העברי לוירוס. לפיכך, נעשה כאן שימוש במלים העבריות ונבחן את ההבדל בין חיידק לנגיף.
החיידק הינו יצור חי בעל מערכת חיים עצמאית בדרך כלל. הוא עשוי רק תא אחד ובו שני סוגים של חומצות גרעין, DNA - ו-RNA. בתא החיידק מצויים אברונים הדרושים לתפקודו וריבוזומים שבתוכם מתרחש ייצור החלבונים הנדרשים לחיידק לשם פעילותו ורבייתו. החיידק מתרבה בדרך כלל ע”י חלוקה. בכל עשרים דקות פחות או יותר, בתנאים אופטימאליים, מתחלקים מרבית החיידקים לשניים. (יוצאים מהכלל כלמידיה וריקציה המתרבים רק בתוך כדי חדירה ושימוש בתהליכי חילוף חומרים של תא מאכסן). החיידק ניזון מסביבתו ומכיוון שכך גם מפריש לסביבתו. גודל החיידק נע בדרך כלל בין 0.5 ל- 2 מיקרומטר (500-2,000 ננומטר) עם יוצאים מהכלל, חיידקים זעירים בגודל של פחות מ- 100 ננומטר כמו ננובקטריה או מיקופלסמה בגודל של קצת מעל 200 ננומטר וכלמידיה שגודלה כ- 300 ננומטר. מצד שני קיימים חיידקים ענקיים מסוגים שונים בגודל של עד 7 מיקרומטר (7.000 ננומטר או 0.7 מילימטר) החיים בדרך כלל בים. החיידקים עשויים להיות בעלי צורות שונות. כדוריות - נקדים, דמויי בומרנג - פסיקים, מקלות - מתגים ודמויי סלילים.
החיידק נייד לחלוטין כשהוא עושה שימוש בשוטון, שוטונים או ריסים. הוא אינו זקוק לדבר מלבד מזון ותנאי מחיה המתאימים לו כגון טמפרטורה ומצע גידול נכונים. החיידקים חיים בכל מקום. בגוף, במים, באויר ובאדמה. אומנם חיידק פתוגני (מזיק) אחד לא יעשה לבריאותנו דבר, גם לא אלף כאלה, אלא שבתוך 10 שעות עלולים להתפתח מחיידק אחד, כמיליארד חיידקים שממשיכים את ההכפלה אם לא נעצור בעדם. ואכן, יש בידינו נשק יעיל ביותר כנגד חיידקים אלימים, אנטיביוטיקה.
אלא שמכל המאות הרבות של סוגי החיידקים המצויים בסביבתנו רק מעטים נכנסים להגדרה של חיידקים מזיקים. לרוב החיידקים בגופנו אנו דווקא זקוקים לשם בריאות טובה. בגופו של אדם מבוגר ובריא יש 10 בחזקת 14 חיידקים המהווים את ה”פלורה הטובה” של הגוף. זוהי כמות הגדולה ממספר כל התאים בגוף. למעשה יש בגוף יותר מקילוגרם חיידקים שעוסקים רובם ככולם באכילה. תוצרי הלוואי שלהם עשויים להיות ויטמינים מקבוצת B וויטמין K. החיידקים הטובים מסייעים לנו גם להיפטר מחיידקים מחוללי מחלות בכך שהם מונעים מהם להיזון מאותה צמחיה שממנה הם ניזונים ומונעים מהם את אותם תנאים אופטימאליים הדרושים גם להם כדי להתחלק ולהתרבות.
חיידקים “טובים” עלולים לגרום למחלה רק כאשר הם חודרים לרקמה שאינה סביבה טבעית עבורם ולכן קורה שאנשים חולים במחלות הנגרמות דווקא בגלל חיידקים החיוניים לבריאות. תקלה כזו עלולה לקרות עקב גורמים סביבתיים, כמו לדוגמא אי שטיפת ידיים לאחר שיוצאים משירותים והכנת מזון או טבילה בבריכה בלתי מחוטאת. בקיץ בעיקר, עקב רחצה בים מזוהם שנשפך אליו ביוב, יש עליה בתחלואה הנובעת מחיידקים קוליפורמים המצויים אומנם במעי הגס של כל אדם, אולם כשהם חודרים לקיבה או לדרכי השתן, הם עלולים לגרום לדלקות חריפות.
בניגוד לחיידק העצמאי, הנגיף הוא טפיל. הוא גם קטן בהרבה מהחיידק כשגודלו נע בין 20 ל- 450 ננומטר, אין לנגיף שוטונים, ריסים או כל אמצעי תעבורה ולכן אינו זז, הוא אינו אוכל ולכן איננו מפריש. הנגיף איננו נכלל בקטגוריה של “תא”, למרות שיש לו חומר גנטי, חומצת גרעין DNA או RNA ולמרות שיש לו מעטה המכונה קפסיד, הנה הוא לא מכיל ציטופלסמה, ריבוזומים או אברונים אחרים. משום כך אין הנגיף יכול לייצר חלבונים בעצמו ולכן כטפיל מוחלט הוא נדרש לתאים מאכסנים כדי לחבר את החומר הגנטי שלו עם החומר הגנטי של התאים שרק אז מתאפשר לו לעשות שימוש באנזימים ובחלבוני התאים ולהתרבות במהירות אדירה בתוך כדי הרס התאים המארחים.
לפי אסכולה אחת אין הנגיף אורגניזם חי מפני שחסרים לו אברונים חיוניים והוא נדרש לתאים מאכסנים לשם התרבות ואילו אסכולה אחרת גורסת שהנגיפים בכל זאת הם אורגניזמים חיים מפני שאפשר לעקוב אחרי האבולוציה שלהם, מכיוון שהם עצמאיים ויש ביכולתם להחליף מאכסנים וכן מפני שהם מתרבים למרות שהם עושים שימוש בתאים אחרים.
אין אנטיביוטיקה כנגד נגיפים ולכן חשוב שלא ליטול אנטיביוטיקה לשפעת או כל מחלה נגיפית אחרת. מרבית החומרים הידועים כיום אשר מונעים את התרבות הנגיפים פוגעים גם בתאי המאכסן שיוצא שכרו בהפסדו. לכן, מלבד מערכת חיסון חזקה, אין תרופה כנגד רוב מוחלט של הנגיפים. חשוב לזכור שמתן תרופה אנטיביוטית שלא כנגד זיהום חיידקי ספציפי עליו היא פועלת, גורמת דווקא להחלשת מערכת החיסון. דרך הטיפול היעילה ביותר נגד נגיפים היא יצירת תאי זיכרון או נוגדנים הפועלים נגדם עוד לפני שמופיעים סימני המחלה ואת זה ניתן לעשות בעזרת “חיסון”.
בין המחלות הנגרמות בגלל חיידקים ניתן למצוא דיזנטריה, אנטרקס, סלמונלה, דלקות בדרכי השתן, דלקות גרון (מרבית המקרים) דלקת קרום המוח (מרבית המקרים), דלקת ריאות (מרבית המקרים) ועוד.
בין המחלות שנגרמות בגלל נגיפים ניתן למצוא איידס, אבעבועות רוח, אבעבועות שחורות, כלבת, סארס, קדחת הנילוס המערבי, אדמת, חזרת, חצבת, פוליו (שיתוק ילדים), שפעת, הצטננות (בדרך כלל) ועוד.
נגיפים אינם זקוקים למצע גידול, בניגוד לחיידקים הזקוקים הן למזון והן לתנאי חיים הולמים כדי להתרבות. כיוון שכך יש להימנע מלספק את תנאי החיים הדרושים לחיידק. דוגמא טובה לכך היא דלקת הריאות המתפתחת לאחר הצטננות ואפילו בגלל עישון, אשר גורמת להיווצרות ליחה המתרבה ואיננה מסולקת כשהיא מהווה בעצמה מצע גידול מצוין לחיידקים הניזונים ממנה בכל פה ומתרבים עד כדי סיכון החיים ממש. במקרה זה חשוב במיוחד להשתעל ולסלק בכל דרך את מצע הגידול הזה, את הליחה ובשום אופן לא ליטול תרופות נגד שיעול. בנוסף לכך חשוב לחזק את מערכת החיסון
ד”ר חיים סדובסקי