ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

נוגדי דיכאון טטראציקליים

לא רק למוליך העצבי סרוטונין יש קשר למחלות הקשורות לנפש. גם מוליכים עצביים נוספים קשורים ללא ספק לפעילות המוחית המשובשת אשר מובילה למצבי דיכאון וחרדות. אחד החשובים בהם הוא נוראדרנלין (נוראפינפרין), גם חסרונו של נוראדרנלין עלול להוביל למצבי חולניים של דיכאון וחרדות.

משום כך, מלבד התכשירים המיועדים למניעת ספיגה חוזרת של סרוטונין, פותחו תכשירים רפואיים המיועדים למניעת הספיגה של הנוראדרנלין. ולא זו בלבד, אלא שבנוסף לתכשירים המוגבלים למניעת הספיגה מחדש של סרוטונין בלבד, או נוראדרנלין בלבד, נעשה גם שימוש בתכשירים רפואיים אחרים המעכבים את ספיגתם מחדש של שני הנוירוטרנסמיטרים, שני המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין ומאריכים את שהייתם במירווחים שבין תאי העצב. אלו הם נוגדי דיכאון מקבוצתSNRI (Serotonin and noradrenaline reuptake inhibitors) “מעכבי קליטה מחדש של סרוטונין ונוראדרנלין” אשר מעכבים ומשמרים את שני המוליכים העצביים גם יחד, לזמן ארוך יותר את במרווחים בין תאי המוח.

התכשירים מקבוצה זו יעילים לכאורה לטיפול בדיכאון מז’ורי שעומד לעצמו כמו גם בדיכאון המהווה חלק ממאניה דפרסיה, לטיפול בדיסתמיה, הפרעות חרדה, כפייתיות ומחשבות טורדניות, פוביות שונות, הפרעות שלאחר טראומה (Posttraumatic stress disorder) ואף לשם טיפול בהפרעות קשב וריכוז והפרעות נפשיות גבוליות. לא פעם נעשה בתרופות אלה שימוש גם לשם טיפול בהפרעות בתפקוד מיני שנוצרו בין היתר בגלל שימוש בתרופות מקבוצת SSRI.

התכשיר הנפוץ בתכשירים רפואיים נוגדי דיכאון אלה הוא ואנלאפקסין (Venlafaxine) המוכר כאפקסור, וגם כ- ונלא ו-ויאפקס. תרופה זו יעילה לכאורה במיוחד אצל מי שסובל מדיכאון כרוני שאינו מגיב לתרופות אחרות ונרשמת גם לטיפול בחרדה ו\או דאגנות יתר. אצל חולים לא מעטים יעיל האפקסור יותר מתרופות אחרות בשיפור מצב הרוח, עקב המנגנון השונה של פעילותו כשהוא מעכב את הסרוטונין והנוראדרנלין ובמידה פחותה הוא פועל גם במישור הדופאמיני. עם זאת, עלולה מהירות התגובה הגבוהה יחסית של אפקסור, לגרום סיכון להשריית מאניה או היפומאניה אצל מי שסובל מלכתחילה מבעיה זו . תופעת הלוואי האופיינית לתרופה זו היא העליה בלחץ הדם ולכן היא איננה מומלצת לשימוש אצל מי שסובל מיתר לחץ דם. בין תופעות הלוואי השכיחות הנוספות של ואנלאפקסין יהיו: בחילות, כאבי ראש, סחרחורת, הפרעות שינה וכן יובש בפה, אי-שקט ועצבנות, הפרעות בתפקוד מיני, הזעה ונמנום.

נפאזודון הידועה גם כסרזוניל, היא תרופה נוספת השייכת לכאורה לקבוצת SNRI, אם כי שונה במקצת עקב ההשפעה הנמוכה באופן יחסי על הקולטנים לנוראדרנלין, והשפעה גדולה יותר במנגנון הסרוטוניני כשהיא חוסמת גם קולטן לסרוטונין מתת סוג 2. נפאזודון מיועדת לטיפול בדיכאון ובמיוחד אצל מי שאינו סובל תרופות אחרות וכן לטיפול בחרדות וטראומה.

נפאזודון (Nefazodone) בעלת יתרונות לכאורה על תרופות אחרות בהיותו בעל השפעה מיטיבה לכאורה על איכות השינה. עם זאת, יש לה לתרופה זו קשת רחבה של תופעות לוואי אפשריות וביניהן: קצב לב שאינו תקין, איבוד שיווי משקל וסחרחורת, חולשה, נדודי שינה, עייפות וישנוניות, סיוטי לילה, יובש בפה, בחילה, הפרעות עיכול, תיאבון מוגבר, עצירות ולחילופין שלשול, שיהוקים, כאבי ראש, ראייה מטושטשת, ירידה בריכוז ובעיות זיכרון, ליקוי בדיבור, רעידות, איבוד שיווי משקל, חוסר שליטה בשרירים ובעיות מוטוריות, קשיים בתפקוד המיני ואצל ילדים עלולה התרופה לגרום לעיכוב פסיכומוטורי.

תרופה זו עלולה בין היתר לגרום גם להפרעות נפשיות שונות וביניהן תגובות פרנואידיות, הזיות, מתח נפשי, מחשבות על התאבדות, חרדות, עוינות וכן להיפומאניה ומאניה. ואלו הן רק חלק מתופעות הלוואי שעלולות להתלוות לנפאזודון.

תרופות נוספות מקבוצת SNRI זו הן מילנקריפאן (Milnacipran) הידועה כאיקסל או מידלקריפאן ודולוקסטין (Duloxetine) הידועה גם כסימבלטה. בין תופעות הלוואי של מילנקריפאן ניתן למצוא אורטיקריה, כאבי בטן, כאבים במתן שתן, עצירות, יובש בפה, רעידות, הזעת יתר, תחושת חום וכן כאבי ראש וסחרחורת. כמו כן עלולה תרופה זו לגרום בעצמה בין היתר, גם לחרדות.

בין תופעות הלוואי של דולוקסטין: בחילה, ירידה בתיאבון, יובש בפה, עצירות, הזעות, עייפות וישנוניות, קשיי נשימה ואף שינויים בהתנהגות.

השפעות הגמילה מתרופות אלה עשויות להימשך בין שמונה שעות לשמונה ימים.