ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

סלמונלה

אחד החיידקים שמהם פוחדים מרבית בני האדם, ממנו מזהירים השכם והערב הוא הסלמונלה. סלמונלה היא שמה של משפחה גדולה המונה קצת למעלה מ2,300- סוגים של חיידקי גראם-שליליים, אשר כעשרה אחוזים מהם עלולים לפגוע בבני אדם. חיידקי הסלמונלה שהתגלו לראשונה במעי חזיר בשנת 1885 על ידי הווטרינר האמריקאי דניאל סלמון, מחולקים לסוגים, מינים ותתי מין. בדרך כלל חיים החיידקים במערכת עיכול של בעלי חיים שונים, כולל חיות בעלות דם קר. סוגי החיידקים השונים נקבעים לפי האנטיגנים (קודים) המאפיינים אותם. ניתן גם לחלק את החיידקים לשתי קבוצות: האחת – לה שייכים חיידקים החיים בגופו של פונדקאי עיקרי אחד כמו סלמונלה טיפי וסלמונלה פאראטיפי (S. Typhi, S. paratyphi) השוכנים במעיהם של בני אדם, או כמו חיידקי סלמונלה טיפימוריום העשויים לשכון בפונדקאים שונים.

חיידקי הסלמונלה עשויים לשרוד חודשים ארוכים גם כשאינם מצויים במעיים של בעל חי ובלבד שהתנאים בסביבה, יתאימו מבחינת מצע מזון, טמפרטורות, לחות וכדומה. מלבד גופם של פונדקאים, עשויים החיידקים לשרוד גם באדמה ובמים. בגוף עשויים החיידקים לחיות בסביבה בין תאית וגם בתוך התאים עצמם. יש להם שוטונים אשר מלבד אפשרות התנועה שהם מעניקים לחיידק, הם מאפשרים לו לחדור לתוך תאים ולשרוד אפילו בתוך פאגוציטים (תאים בלעניים של מערכת החיסון, שנשלחים לבלוע ולחסל חיידקים). למעשה יש אף באפשרות חיידקי הסלמונלה לגרום לתאים אלה של מערכת החיסון להתאבד בתהליך הקרוי apoptosis (מבטאים רק אות P אחת). ולכן ניתן בתיאוריה, להשתמש בהם כדי להתמודד עם תאים סרטניים.

למרות שטווח הטמפרטורות שבהן חיידקי הסלמונלה “חיים ובועטים”, נע בדרך כלל מעשר ועד שישים מעלות, הנה גם מתחת לעשר מעלות הם אינם מתים, אלא הופכים לנבגים שעשויים לשרוד אפילו בטמפרטורות קיפאון. נבגים אלה יהפכו שוב לחיידקים פעילים כשתתחמם האווירה. חיידקים העשויים לחיות במקום שיש בו אוויר כמו גם במקום שאין בו אוויר. למרות שחיידקי הסלמונלה עלולים להיות אלימים במיוחד בטמפרטורה של 37 מעלות צלסיוס ובמקום שאין בו חמצן, הנה מספר חיידקים קטן אינו גורם בדרך כלל למחלה. מערכת החיסון של האדם משתלטת ומחסלת אותם על נקלה, בעיקר בעזרת נוגדנים. בדרך כלל תהיה צואה – הזיהום העיקרי שממנו ניתן להידבק. ואילו החדירה לגוף, תיעשה בדרך כלל דרך הפה ומשם דרך הקיבה אל המעי. למרות רגישותם הרבה לחומצה, מצליחים החיידקים לשרוד את החומצה המלחית החזקה שבקיבה, בשל יכולתם להיצמד זה לזה וליצור מיקרו מושבות, כשהחיידקים המצויים בחוץ, מגינים על אלה שבתוך המושבה פנימה. כמו כן ניתן להיפגע גם דרך המערכת הלימפטית, כשהחיידק חודר לקשרי הלימפה בגרון. אפשרויות הידבקות נוספות הן על ידי שאיפת החיידק לדרכי הנשימה, או אפילו מגע ידיים מזוהמות בלחמית (החומר הלבן) שבעיניים. לאחר ההידבקות עלולים חיידקי הסלמונלה לגרום לאדם למחלות קשות כמו: אלח דם, דלקת מעיים, פאראטיפוס וטיפוס. מחלות שעלולות להסתיים במוות אצל אדם בעל מערכת חיסון חלשה ובעיקר אצל חולים במחלות כרוניות, תינוקות וזקנים.

כשמגיע החיידק אל המעיים הוא נצמד לרירית באיזורים שונים ובעיקר במעי הדק, מתחיל לאכול מסביבתו, חודר לתאים והורס את ה-brush border, שהוא מערך צפוף של סיסים זעירים הבולטים מעל לפני שטח המעי ומאפשרים את ספיגת המזון. כשמגיעים לאיזור ההדבקה, תאי מערכת החיסון – נויטרופילים ומונוציטים הלוחמים בחיידקים מזיקים, מתחיל שלב התגובה הדלקתית ונפתחת מלחמה. אולם לרוע המזל, מסתבר שחיידקי הסלמונלה מסוגלים לשרוד בתוך התאים המונוציטים אשר בלעו אותם על ידי ניטרול האנזימים שתפקידם לעכל ולפרק חיידקים שנבלעו. למעשה הם עושים שימוש בתאי מערכת החיסון ככלי תעבורה להגיע אל מערכת הלימפה, ומשם לאיברים נוספים כמו הכבד והטחול, בתוך כדי פגיעה רב-מערכתית שעלולה לגרום למוות. המחלה עלולה לסכן חיים, בין היתר בגין איבוד נוזלים ומינרלים חיוניים, וכן בגלל פגיעה במאזן החומצות והבסיסים בגוף. עם זאת, בני אדם בעלי מערכת חיסון חזקה, ישרדו את הסלמונלה גם ללא כל טיפול. בין היתר מכיוון שמערכת חיסון חזקה מייצרת גם נוגדנים מיוחדים המנטרלים את החיידקים.

חרף העובדה שחיידקי הסלמונלה מפרישים רעלנים, תהיה הסיבה העיקרית למחלה, דווקא התרבות חיידקים במעי, המחוללת נזק לאוכלוסיות החיידקים הטובות. לפיכך מתפתחת המחלה באיטיות. התהליך עשוי להימשך בממוצע בין 12 ל- 48 שעות, ועשוי לארוך גם 72 שעות ואפילו עד עשרה ימים. את הסימן המיידי להרעלת סלמונלה ניתן למצוא בהתקפי בחילות שמלווים בכאבי בטן עוויתיים ובשלשול מימי (מלווה בריר או בדם). השלשול מתרחש ככל הנראה, עקב פעילות תאי מערכת החיסון – הנויטרופילים, וכן בגלל פגיעת הרעלנים שמפרישים החיידקים באיזורים שונים במעי, אשר בהם נעשית ספיגת רכיבי המזון. בשלשול ניתן למצוא גם כמות רבה של חיידקים המופרשים מהגוף. אולם הפרשה מסיבית זו הולכת ומידלדלת, ומספר החיידקים המפורשים בצואה יורד לאחר כמה ימים בצורה חדה. מלבד הסימנים הרשומים לעיל, יהיו מבין סימני המחלה גם חוסר תיאבון, הקאות, חום גבוה, כאבי ראש ודיכאון.

למרות ששני סוגי החיידקים האופיניים לאדם עלולים לפגוע בו דרך הפרשות אדם נגוע, הנה הסלמונלוזיס היא בדרך כלל מחלה זואונוטית. דהיינו, מחלה המועברת מבעלי חיים אל בני האדם. אדם עלול להידבק במחלה עקב אכילת מזון מזוהם ובעיקר מזון מהחי כמו בשר או חלב. המחלה עלולה להתפתח גם בגלל אכילת מזון מהצומח, שגודל בעזרת דשן שמקורו בגללים נגועים בחיידקים. עם זאת, הסיבות העיקריות להרעלת חיידקי סלמונלה, היא אכילת בשר עוף נגוע שלא בושל כיאות ובמיוחד אכילת ביצים שקליפתן זוהמה בהפרשות תרנגולת נגועה בסלמונלה ובעיקר בחיידקי סלמונלה אנטריטידיס (Salmonella enteritidis). למרות שהביצים עלולות להיות מזוהמות בחיידק גם בתוכן, וזאת בשל יכולתו של החיידק לחדור אל הביצה טרם היווצרות הקליפה, דרך צינורות השחלה של התרנגולת, הנה קיים קו הגנה בחלבון הביצה בדמות ליזוזים. חומר המופק גם בצורה מסחרית וידוע כתוסף מזון (1105E). חומר שממיס את דפנות תאי החיידקים וגורם לחיסולם. לכן בדרך כלל מצויים החיידקים רק על הקליפה כך שהרתחת הביצה במשך דקה או שתיים, להספיק כדי לחסל את הסלמונלה.

מלבד סוג חיידקים זה, תהיינה הקבוצות העיקריות של חיידקי סלמונלה הגורמות למחלה אצל בעלי חיים כמו גם בבני אדם (המועברת לבני אדם באמצעות מזון): סלמונלה אגונה, סלמונלה בלוקי וסלמונלה ווירצ’או (S. agona, S. blockley, S. virchow). כמו כן עלולה הידבקות להתרחש גם על ידי מגע בחיות מחמד. סיכון החיים המרבי כתוצאה מהידבקות, נשקף לחולים בעלי מערכת חיסון חלשה, זקנים וילדים קטנים מאוד (במיוחד אלה שלא ינקו את החלב המופרש מיד לאחר הלידה – קולוסטרום, המחזק את מערכת החיסון אצל תינוקות). לעומתם, אנשים שלא שייכים לקבוצות הסיכון שהוזכרו, מצליחים להתגבר על פגיעת החיידק. הם עלולים ללקות בשלשול מזדמן, ולהפריש את החיידק אפילו שישה חודשים לאחר היעלמות הסימנים האופייניים לו. בתקופה זו הם עלולים לזהם מזון שלא הוכן ולא נשמר בתנאי היגיינה נאותים.

אין ספק שחיידקי הסלמונלה מגיעים בעיקר ממזון מזוהם. לפיכך אין פקפוק בעובדה שלהיגיינה חשיבות רבה במניעת סלמונלוזיס. אולם עם זאת, ברור גם שבעלי חיים שונים, שאמורים לכאורה לחלות, אינם חולים למרות שהם חשופים פי כמה לחיידק. שהרי למרות שחיות הבר בטבע שותות ממקווי מים מזוהמים בטפילי מעיים כדוגמת הסלמונלה, אין הן מפתחות תופעות של מחלה. לעומת זאת, מסתבר שחיות המשק המשמשות את האדם, כמו גם האדם עצמו, חשופים ופגיעים פי כמה לסלמונלה.

ובכן, למרבה האבסורד, מתברר שדווקא אחת התרופות החשובות ביותר – משפחת תרופות שתרמה אולי יותר מכל להעלאת תוחלת החיים – האנטיביוטיקה – היא גם הגורם המסייע לחיידקי הסלמונלה לשגשג במעי ולגרום למחלת הסלמונלוזיס. תופעה מדהימה ומוזרה זו מתחוללת עקב שימוש מופרז, לא מתאים, או שאינו במקומו באנטיביוטיקה. זאת מפני שאמצעי ההגנה הטוב ביותר, נמצא באוכלוסיית החיידקים הטבעית במערכת העיכול. חיידקים אשר אינם מפנים לסלמונלה מקום להיצמדות ואינם מאפשרים הספקת מזון. הפלורה הטובה הזו, כפי שהיא מכונה, אינה מאפשרת לסלמונלה מקומות ותנאי מחיה הולמים וגורמת בכך לחיסולה.

מכאן שטיפול אנטיביוטי שגוי יביא לחיסול אוכלוסיית החיידקים הטובים שבמעיים ויגרום בהכרח למקום מרווח, שאין בו צורך בתחרות. מקום שבו יכולה הסלמונלה לשגשג באין מפריע. לכן, הדברים החשובים ביותר שיכול אדם לעשות בכדי להימנע מהסיכון שבהידבקות, הם: שמירה על היגיינה; בישול מתאים של מוצרי מזון רגישים; שימוש מבוקר ונכון באנטיביוטיקה; תזונה נכונה לצורך שמירת מערכת חיסון חזקה; צריכה קבועה של יוגורטים מסוג ביו המכילים חיידקים טובים וחיוניים, כאלה אשר אינם מאפשרים לסלמונלה להתבסס במעי. עצות אלה חשובות במיוחד לשתי האוכלוסיות הרגישות לסלמונלה (כפי שנכתב לעיל), ולו רק בגלל העובדה שהאוכלוסיות האחרות כמעט ואינן מפתחות את סימני המחלה.

בכל מקרה כדאי לשים לב למזון ששהה מחוץ למקרר זמן ארוך. יש בעיקר להתייחס לבשר, ביצים ומוצריהם כמו מיונז למשל, חלב ומוצריו ואפילו חומוס שמהווה כר נוח להתפתחות חיידקים העלולים להזיק לבריאותנו. עדיף להימנע מלאכול במקומות מפוקפקים. לא פעם כדאי אפילו להשליך מזון שאין ביטחון בטריותו לפח האשפה. אומנם יגיד מי שיגיד שחבל לזרוק, אבל תמיד כדאי לזכור שמערכת העיכול שלנו אינה פח זבל. ואם בזבל עסקינו, צריך בנוסף להבין גם, שהבטן שלנו אינה פח אשפה לחומרים המזיקים שמוכנסים למזון המעובד והמשומר. כדאי לאכול מזון טרי. ואילו בכל עת שאין ביטחון בטריותו ונקיונו של המזון או המשקה, מוטב לבשל היטב או להרתיח למען הסר חשש. גם מזון ללא כל חומרים משמרים שבושל היטב, אין בו יותר חיידקים.

ד”ר חיים סדובסקי