ד"ר חיים סדובסקי - רופא נטורופט

MAO מעכבי

כמו תרופות מקבוצות אחרות, גם קבוצת התרופות המעכבות MAO, פועלות במישור של מתן חשיפה ארוכה ככל שאפשר של תאי העצב במוח למוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטרים) החיוניים לכאורה לשיפור מצב הרוח ולמניעת דיכאון. תכשירים רפואיים מסוג זה מצליחים לעשות זאת ע”י עיכוב אנזימים מסוג MAO (מונואמין אוקסידאז), המצויים בכל רקמות הגוף ובעיקר בכבד, במערכת העצבים ובמוח. מבין תפקידיהם של אנזימים אלה לזרז חמצון ולמעשה להסיר שייר אמיני ולגרום לפירוק מוליכים עצביים חד אמינים בין תאי המוח כגון דופמין, נוראדרנלין וסרוטונין. עיכוב פעולתם של אנזימים אלה גורם להאטת קצב פירוקם של המוליכים העצביים ומביא בכך לעליה בכמותם במרווחים שבין תאי העצב, עד שמצב הרוח משתפר לכאורה.

בעבר היו תרופות אלה שכיחות ביותר ואילו כיום הן הולכות ונעלמות עקב תופעות הלוואי הקשות ובעיקר משום האינטראקציה השלילית עם תרופות אחרות. כיום נרשמות תרופות מקבוצה זו בעיקר לחולים שאינם מוצאים הטבה ע”י התרופות האחרות. שתי צורות דומות יש לאנזים MAO, האחד מסוגA (MAO-A) מחמצן ומפרק את המוליכים העצביים סרוטונין ונוראדרנלין ומשום כך יביא עיכובו לחשיפה ארוכה יותר של שני מוליכים אלה והקלה במצבי דיכאון. בין התרופות מקבוצה המשפיעה על האנזים מסוג A: פנלזין (Phenelzine) המוכר בשם נארדיל (Nardil), טרנילציפרומין (Tranylcypromine) המוכר בשם פארנט (Parnate), מוקלובמיד (Moclobemide) ואיזוקארבוקסאזיד (Isocarboxazide). התכשיר סלג’ילין (Selegiline), מעכב את האנזים MAO מסוגB (MAO-B) האחראי על חימצון הדופאמין ולפיכך עיכוב האנזים הזה יביא לחשיפה ארוכה יותר לדופאמין מה שמאפשר לעשות בו שימוש לטיפול במחלת פרקינסון שמתרחשת לכאורה עקב כמות בלתי מספקת של דופאמין.

קבוצת תכשירים מעכבי MAO היא הראשונה שהוכנסה כבר באמצע המאה העשרים לשימוש רפואי לטיפול במצבי דיכאון בעיקר, למרות שעוד קודם לכן שימשו כתרופות נגד שחפת. לפני כמה שנים החלה מגמה של ירידה בשימוש עקב פיתוחן של תרופות חדישות ובעיקר משום הרשימה הארוכה של תופעות הלוואי שעלולות להתלוות לנטילתן וביניהן: יובש בפה, כאבי בטן, חולשה וסחרחורת, טשטוש ראיה, נדודי שינה וסיוטי לילה, עוויתות והתכווצויות שרירים, הפרעות בקצב לב, הפרעות בלחץ הדם, קשיי נשימה, עצבנות וחוסר שקט, הזעה, חום, בצקות ברגליים, עליה במשקל, פריחה, ירידה והפרעות בדחף והתפקוד המיני ועוד. בגין חלק מתופעות הלוואי יש להפסיק מיד ליטול את התרופה ולעיתים אף למהר לחדר מיון. כמו כן נמצא שתכשירים מעכבי MAO אחראיים למקרים רבים של היפוך במצב הבריאותי והפיכת מצב של דיכאון למצב של מאניה.

סיבה נוספת שבגללה מוטב להימנע מנטילת תכשירים מעכבי MAO, היא הסכנה בשימוש בהם בד בבד עם אכילת מזונות המכילים חומר אמיני בשם טיראמין (Tyramine) שיש לו תפקיד בייצוב לחץ הדם בגוף. מיני המזונות המכילים טיראמין: אבוקדו, שעועית, בננות, צימוקים, שקדים, שזיפים, תאנים, פול, חצילים, שמרי בירה, גבינות בשלות, גבינות קשות, גבינות צהובות, יוגורט, הרינג ודגים מלוחים אחרים, כבד עוף או בקר, נקניקים, רוטב סויה, שוקולד, וכן קפה, בירה, יין, אלכוהול מסוגים שונים ועוד.

שילוב מעכבי MAO עם מזונות ומשקאות אלה עלול לגרום לעיכוב פירוקו של הטיראמין ומתוך כך לעליית רמתו בדם, מה שיביא ליתר לחץ דם חריף עד כדי מצב של שבץ מוחי בתופעה הידועה כ”אפקט טיראמין”. מבין תופעות הלוואי המקדימות את אפקט טיראמין ניתן למצוא הקאות, כאבי ראש ומיגרנה, כאבים בחזה, הפרעות קצב בלב וערפול הכרה.

בשנים האחרונות פותחו תכשירים שאינם מעכבים את האנזים בצורה בלתי הפיכה ולכן הסיכון לאקפט טיראמין נמוך יותר, אולם קיימת הפחתה בשימוש במעכבי MAO גם עקב תגובות בין תרופתיות קשות לעתים שיש למעכבי MAO עם תרופות אחרות. אין למעשה תרופות רבות, מקבוצות וסוגים שונים, החפות מהקשר המזיק עם מעכבי MAO. ביניהן גם תרופות אחרות לטיפול בדיכאון כמו למשל התכשירים מקבוצת SSRI. בין התופעות שיופיעו בגלל שילוב בין תרופות שונות לבין מעכבי MAO יהיו פירכוסים, הזיות, חום גבוה, בלבול, ועלייה מסוכנת בלחץ הדם. משום שזמן מחצית חיים של התכשירים הרפואיים ארוך למדי ומכיוון ששילוב חשיפה לחומרים השונים עלול להיות מזיק מאוד, יש להמתין לפחות שבועיים שלושה בין מתן טיפולים בתכשירים רפואיים שונים לבין טיפול במעכבי MAO.

בדרך כלל אין תופעות התמכרות לתרופות מקבוצת מעכבי MAO